דניאלה מיכאלי, המנהלת האמנותית החדשה של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר משדרת שלווה וגאווה בתכנית האירועים של הפסטיבל, שייפתח במוצאי החג הראשון של סוכות.
"אני אוהבת את מה שאני רואה"
בעוד שלושה ימים ייפתח בעכו המרוץ הגדול של יוצרים המחפשים דרך אישית להתבטא בהצגות אינטימיות, במופעי ראווה בהצגות רחוב ועוד מופעים שנבחרו למלא את לוח האירועים הצפוף של הפסטיבל ה-26 במספר, שהוא גם הראשון המתקיים בניהולה האמנותי של דניאלה מיכאלי.
הצצה ראשונה בתכנייה שעתה זה יצאה מהדפוס משחררת מפיה הצהרה חד משמעית "אני מסתכלת בתכנייה ואני מודה שאני גאה בה ובמה שמופיע בה. אני אוהבת את מה שאני רואה". ואין שום פחד, אני שואל, והיא עונה במין שלווה מפתיעה, שלא. "היו שלבים בתחילת הדרך שהיו יותר מפחידים מאשר עכשיו אבל זה לא מפני שאין חששות שיהיו קשיים בלתי צפויים או יתעוררו בעיות. אבל התחושה שלי נפלאה".
מיכאלי הגיעה אל פסטיבל עכו עם ותק של עשייה כשחקנית, ככוריאוגרפית וכבמאית, ושל ניהול מפעלים כמו "הרמת מסך" ופסטיבל הצגות הילדים הבינלאומי בחיפה. גם שם התמודדה עם מספר גדול של אירועים, בעיקר בפסטיבל בחיפה, שבתחילת דרכו היה גדול לא פחות מזה של הפסטיבל בעכו. "בעיני עכו דומה לפסטיבל הצגות הילדים", היא אומרת. "בגלל העניין של התחרות ואירועי החוצות המשמשים רקע ומרתקים אליהם קהלים רחבי הקף שאינם נכנסים לאולמות ולהצגות הסגורות. אך בעיקר מה שדומה ביניהם הוא הדיאלוג עם היוצרים, והיכולת לסייע להם לקדם, לטפח ולממש את פוטנציאל היצירה שלהם".
קול מובהק וחדש
דברים אלה נאמרים בעיקר ביחס לעשר ההצגות שנבחרו לתחרות, שהיא בעיני מיכאלי "הלב של הפסטיבל". "נכון כי כאשר אין קו מנחה או רעיון מרכזי שאותו מייצגות כל ההצגות המתחרות אז התחרות יכולה להיחשב כלא הוגנת" היא אומרת. "אבל זאת לא תחרות במשמעות הזאת של מי עושה טוב יותר את הרעיון, אלא תחרות שקובעת מה היא המצוינות הבולטת בפסטיבל".
תהליך הבחירה של הצגות התחרות מתחיל כשמגיעות ההצעות של יוצרים צעירים וגם של וותיקים, כאלה שכבר התנסו בפסטיבל הזה ואפילו המשיכו את פעילותם האמנותית שנים רבות אחר כך. "השנה קיבלנו 150 הצעות, ויחד עם העוזר שלי, ניר טורק, בנינו תכנית מקסימלית, שממנה גוזרים עד שמתקבלת התמונה הכמעט סופית. התיאבון שלנו גדול ואנחנו רוצים עוד".
כל מחזה קוראים שניים, והמיון הראשון מפיל את מה שעל פניו נראה כלא טוב. הצעות שיש לגביהן ספקות עוברות לקריאה נוספת, לליבון. "המפתח המשותף לשלבים המכריעים של הבחירה הוא החיפוש הוא אחר קול ייחודי אותנטי שאולי אינו יכול להתקיים במקום אחר אלא בעכו. אולי כן, אבל אולי לא. בכל מקרה, אני חושבת שלכל אחד מהמחברים והיוצרים שנכנסו לתחרות יש משהו של מצוינות".
על השאלה אם יש להצגות שנבחרו קו מאחד היא עונה בשאלה "האם צריך להיות קו מאחד?" ומיד עונה שזה לא המפתח לבחירה. "זה יכול להתקיים, אבל זה לא העיקר אלא הקול הייחודי של היוצרים". "הם מביאים עמם כישרון אמיתי, שתפקידנו לעזור לו להיפתח. יש כאלה שאולי אינם חייבים שדווקא אותנו נעשה את זה, והם היו יכולים להעלות את יצירתם גם במסגרות הפרינג` הממוסדות, אבל הקול שלהם הוא מובהק וחדש, ואותו רצינו".
"חבל שהדו קיום לא יכול להתקיים בשום מקום אחר"
וכשדניאלה מיכאלי אומרת "רצינו" היא מתכוונת בעיקר לחברי הוועדה האמנותית שיעצה לה בעניינים שונים הקשורים לבחירת ההצגות - השחקנית חוה אורטמן, התאורנית חני ורדי, התפאורנית לילי בן-נחשון ואיש קול ישראל יובל מסקין. עמם היה בוועדה פואד עוואד כמומחה לתחום היצירה בערבית שיש לה ביטוי ברור בפסטיבל המתקיים בעיר שמתגאה בדו קיום ערבי-יהודי.
"חבל שהדו קיום הזה לא יכול להתקיים בשום מקום אחר. זה נורא חשוב והייתי שמחה אם זה היה מהותי ולא רק מספק כותרת לתקשורת ועוזר לגייס כספים אלא מאפשר לקיים יצירתיות ודיאלוגים טבעיים". היא מצביעה כדוגמאות על מה שנעשה כל השנה ב"מרכז לתיאטרון עכו" והמרכז החדש שמטפח משה מלכא. "הכל צמח מתוך הפסטיבל. הייתי רוצה שיהיו יותר דברים. למדתי את הנושא. והקרדיט העיקרי לכל מה שיש, ולמופע המוזיקה `דו קיום` מגיע לאלברט בן שלוש, המנכ"ל והמפיק הראשי של הפסטיבל".
זאת גם ההזדמנות של מיכאלי להודות לכל הצוות שקיבל אותה, והיה צריך ללמוד את אורח מחשבתה. "קיבלו אותי יפה, אבל תזכור שהם היו צריכים לפענח מישהו חדש ולא מוכר להם. וצריך לזכור שמדובר במפעל מובהק של העיר והעירייה, וחוץ מההבט האמנותי הטהור יש כאן גם אינטרס של העירייה בצורה ברורה. וזה בסדר. כך זה צריך להיות".
"כמו פרח נדיר שנפתח רק פעם בשנה"
- הגשמת את כל שרצית בפסטיבל הקרוב?
"אפשר לומר שחלק נכבד וחשוב מרצונותיי נענו והתממשו – כמו המופע של זיק לציון 20 שנות פעילות הקבוצה, והתערוכה של עפרה צימבליסטה שמאוד לא פשוט לקיים אותה בתוך המתחם המוגבל של הבוסתן ובאתרים נוספים בעיר".באותה מידה של גאווה מצביעה מיכאלי על ההצגות האורחות מחו"ל, "וזה בהחלט בונוס וחשוב לציין כי זה לא על חשבון תקציב הפסטיבל אלא בעזרת השגרירויות ומשרדי החוץ". והיא מצביעה על ריבוי האירועים המיוחדים, כולל על יום העיון ע"ש שוש אביגל.
ובעיקר היא מייחסת חשיבות למכלול אירועי הרחוב. "הם לא רק אמצעי להפוך את הפסטיבל לאירוע עממי, אלא הם מהווים תרומה חשובה לטיפוח היוצרים ולקידומם לרמה גבוהה. כך זה היה במשך כל השנים והמפעל החשוב הזה הוא בן-טיפוחיו של ג`קי בכר המפיק האמנותי של הפסטיבל".
- לא מציק לך שאחרי רדת המסך האחרון בפסטיבל מרבית ההצגות נעלמות?
"ממש לא. כי בניגוד לדברים אחרים המבחן של ההצגות בפסטיבל עכו אינו אורך החיים שלהן אלא איך זה הגיע למיצוי בעכו. ממש כמו פרח נדיר שנפתח רק פעם בשנה. הקהל בא לעכו ולא מחכה שההצגות יבואו לתל-אביב.
"אני מאחלת לכולם חיים ארוכים מאוד, ואני גם נורא שמחה שתמונע וצוותא מאמצים כמה הצגות, אבל אני שמחה יותר ובמיוחד כאשר היוצרים באים עם רעיונות שנועדו למימוש בעכו דווקא. וכדאי למצוא דרך להאריך את חייהם שם. כשהצגתי את מועמדותי לתפקיד הזה העליתי הצעה לקיים סופי שבוע בעכו של הצגות מתוך הפסטיבל. זה יכול להיות מקסים ומהנה.זה אמנם לא פשוט, אבל אני מקווה שמישהו ירים את הכפפה, ואני מקווה שבסוף הקדנציה שלי אוכל להתגאות שהצלחנו לעשות את זה".
"היצירה האישית שלי תחכה"
הריאיון עם דניאלה מיכאלי מתקיים ערב השלב האחרון של ההכנות בעכו עצמה, והמפגש המרוכז שלה ושל הצוות עם כל היוצרים שבאים למדוד את מיקומם בפסטיבל, לשפר ולתקן את מה שהכינו. שלושה-ארבעה ימים שבהם האדרנלין היצירתי מתחיל לטפס למעלה.
מיכאלי, שבעצמה מתגאה בשנים של יצירה אישית משלה, וגם בפרסים, רואה את חלקה שלה בפסטיבל הזה כיצירה לכל דבר: "החלק היצירתי שבי מסופק לגמרי. הנאה אדירה. כשאני רואה שהצגה הולכת ומתפתחת אני מאושרת. אני מאושרת כשיש דיאלוג פורה ומפרה. היצירה האישית שלי תחכה עד אשר אפנה את המקום למוביל הבא של הפסטיבל, בתום הקדנציה שלי שרק התחילה".
פסטיבל עכו 2005 – בסימן חיפוש אחר שפה
סיורים בעכו – לא רק תיאטרון אחר
16/10/2005
:תאריך יצירה
|