הקאמרי לקח סיכון אבל ניצח בקרב על הנוסטלגיה ליצירתו של אפרים קישון
חיה, צוחקת, קורצת ודוקרת
החששות ליוו את התאטרון הקאמרי עם קבלת ההחלטה להעלות גרסה בימתית של הסרט "תעלת בלאומילך" של אפרים קישון שיצא לאקרנים ב-1969 והתבסס על הומורסקה שכתב 17 שנים לפני כן. יתרה מזו, העורבים כבר החלו לעוף בגלוי מעל הבניין ציפייה לפגר חדש שישביע את רעבונם.
גילוי נאות תובע ממני להצהיר כי הלכתי להצגה עם סכינים וגרזנים רעיוניים כאילו למפגש עם אויב, וזאת אחרי שכבר הגיעוני עד נהרות מוסקבה, ברלין, לונדון ופריז ידיעות מדאיגות.
אז הבשורה היא שאין פגר ואין אויב. להפך. על בימת הקאמרי חיה וצוחקת, קורצת ודוקרת הצגת תאטרון עשויה היטב, עם עיבוד-בימוי צעיר של אלי ביז'אווי וגורי אלפי – גם זו החלטה שעוררה תיאבון של עיטים – ומשחק של כוכבים זוהרים.
כי גם מנהלי התאטרון וגם צמד היוצרים שנבחרו להוביל את המשימה ידעו רק זאת: את קישון צריך לשחק כי הוא חי וקיים במציאות הישראלית הנשקפת בכל אשר נלך. לפחות עד שראשי העיר ושרי התחבורה והאוצר, ולהקות הפקידים שלהם, יסיימו לחפור לנו על רכבת תחתית, קלה או כבדה.
ותעזבו בשקט את השאלה הטראגית אם מותר/אפשר/ראוי לעבד סרטי-פולחן להצגות תאטרון. זו שאלה שנשאלת ביחס לכל עיבוד - ספרים, שירה, פזמונים, דוקומנטים וחומרים "מסוכנים" אחרים. זו שאלה שיש עליה רק תשובה אחת: התוצאה.
תעלת בלאומילך, צילום: ליאור נורדמן
כוכבת ללא הפסקה עד היום
ביז'אווי מוכר כמתרגם נפלא, בין השאר של קברט, רומיאו ויוליה והקמצן, ויש לו ניסיון בבימוי, בין השאר של "פיאף" בתאטרון באר שבע. לאלפי יש ניסיון בבדחנות, לבד או עם אסי כהן, ובמשחק בימתי, קולנועי וטלוויזיוני ואף ביים סרט דוקומנטרי "זו אותה האהבה", סרטו האחרון של אריק איינשטיין.
המפגש ביניהם נוצר בהצגת "שחק אותה סם" בבאר שבע ומאז הם צוחקים יחד כל הדרך אל קישון והתעלה שממשיכה להיחפר בתל אביב. משניתן האות לבצע את הרעיון המטורף שלהם, הם קיבלו מרפי קישון את התסריט המקורי של הסרט וגילו שהוא כתוב כמחזה, וגם שהוא השתנה לא מעט בדרך אל הנוסח המצולם.
אבל הם גם ידעו שחוץ מהרעיון וחוץ מהשפה וחוץ מהעין החדה של קישון וחוץ מהמצלמה והכוכבים הייתה בסרט כוכבת אחת גדולה שאין לה מתחרה ללא הפסקה – תל אביב. לא הקטנה, אלא הגדולה שבלבה אלנבי וקולנוע מוגרבי – שאין כמוהם זירה לפורענות חתרנית עם מקדח רועש 24/7 כמו שאומרים היום.
תעלת בלאומילך, צילום: ליאור נורדמן
קראו לערן עצמון, בדרך כלל תפאורן, ואמרו לו אתה מהנדס העיר שלנו ותבנה אותה על בימת קאמרי 1 – עם אפשרות לחפור עד מאגרי המים. והוא הינדס להם אותה להפליא והתחכם להם בציור קיר גדול של מפת העיר בצבעי אקוורלים של פעם, עם דלתות, חלונות ותריסים גלויים וסמויים, ועם פתרון נייד מקסים למשרדי העיריה. את המבנה הארכיטקטוני העירו לחיים פנסי התאורה של קרן גרנק כמו בזריחה ובשקיעה.
והזמינו ליין של תלבושות מאורנה סמורגונסקי, וקווי תנועה אצל יניבהדר, ונקשו על דלתה של קרן פלס, לחשו על אוזנה בעיה מסוימת, וחוץ מנעימת הפתיחה הכאילו נוסטלגית קיבלו ממנה את הצליל המחליף של רעש המקדחה, רעיון מבריק בביצוע מדויק של אוהד בן אבי, המנהל המוזיקלי (או של נדב רובינשטיין, או שניהם יחד. התוכניה שותקת בעניין הזה).
מי גנב את ההצגה?
אבל כל אלה, ואפילו שני הבמאים שעשו עבודת ניצוח מרשימה על כל ההפקה, לא היו יכולים להקשין (או לקשן) את יצירתם בלי להקת השחקנים שהצטרפה לשייט בתעלה הנחפרת החדשה, ואלה - זה אחר זאת, וזו אחר זה, היו נפלאים, חיים ומצחיקים כמו שצריך ולמעלה מזה.
עזרא דגן, איה גרניט-שבא, יוסי טולדו, רוני גולדפיין, גולן גרנט, בכפל תפקידיהם כאנשי השכונה וכאנשי השררה העירונית; ברק פרידמן ורעיה לידר כפועלים; קולו הערב (והמוקלט) של נתן דטנר כחוקר "מי נתן את ההוראה"; אבי טרמין כרב פקד לפקוביטש, יצחק חזקיה כצוקרמן השען, שבתו דבורה מאוהבת בפקיד הזוטר ציגלר בתקווה שיקבל קידום לדרגה ג'. או ד'. את צמד האוהבים הזה גילמו בחינניות נעמה שטרית וגורי אלפי, שגם גילם בהנאה גלויה טמטום פקידותי ראוי לשבח.
תעלת בלאומילך, צילום: ליאור נורדמן
אבל אפילו הוא בכישרונו הרב לא היה יכול (הפעם) להתחרות בשני הטמבלים הגדולים של הסיפור הזה – שמואל וילוז'ני הכל יכול כמנהל הנעבעך של מחלקת הדרכים, ד"ר אביגדור קויבישבסקי, וקובי פרג' (מ"הפיג'מות" ו"מפריח היונים") בתפקיד שייקה אופיר... סליחה... בתפקיד השוטר אזולאי. והוא גנב, השוטר הזה. בכל רגע שהוא הגיע לשם - למישהו נגנבה ההצגה.
ואחרון חביב שלומי אברהם רזה, פרוע, מזכיר יותר בחיוכו האינסופי את ספי ריבלין ופחות את בומבה צור, זכרם לברכה, כבלאומילך המשוגע הבלתי נלאה לחפור ולחפור עד שייצאו המים מהצינורות...
אני בטוח שהבנתם אותי, אך ליתר ביטחון אדגיש לסיכום כי "תעלת בלאומילך" בקאמרי היא תאטרון טוב, ובילוי קייצי מצוין לימי הסתיו והחורף וגם אחר כך.
14/10/2014
:תאריך יצירה
|