"כטוב בעיניכם" – הקומדיה של הסתיו
משהו מוזר קרה באולם 2 של הקאמרי כאשר הועלה שם אמש "כטוב בעיניכם" במסגרת פסטיבל שקספיר הבינלאומי. על פי שיקול דעתה של ד"ר ורדה פיש, האחראית לפרויקט וללא ידיעת מנהלי הקאמרי, היא החליטה לוותר על כתוביות התרגום לעברית ואנגלית שהובטחו למהלך ההצגה.
תחתם הוקרנו רק משפטים נבחרים של תקציר עלילה, ואט אט החלו צופים לעזוב את האולם בכעס, ואחרי ההפסקה נותרו מושבים רבים ריקים. וחבל שכך אירע לה להצגה המקסימה של התאטרון הלאומי מרג'אנשווילי, מטביליסי, גאורגיה.
פיש שגתה בגדול גם בתירוץ שכך זה היה כאשר ההצגה התארחה בפסטיבל שקספיר בתאטרון הגלוב בלונדון (בכל זאת יש הבדל בין קהל אנגלי לקהל ישראלי) וגם בטיעון שההצגה צבעונית וחזותית מאוד כדי כך לא ממש צריך להבין כל מילה כדי ליהנות ממנה.
הטיעון הזה מופרך מעיקרו, כמובן. שהרי גם אם המחזה קוצר ונערך, הטקסט נותר עמוד התווך שעליו בנה הבמאי לבאן טסולדזה את ההצגה המקסימה שלו, ולא מספיק להכיר את הטקסט על בוריו, על נהרותיו, עמקיו ופסגותיו, על קטעי הפיוט ומשחקי החולין השופעים בו. ההנאה מהמתרחש על הבמה נפגמה, ולמען מי שיבואו הערב אני מקווה שבקאמרי יתגברו על מחדל. זה אפשרי, אם רק ירצו.
אחרי ההקדמה הקודרת הזאת אני בכל זאת ממליץ לראות את ההצגה, וצר לי שאיננה נשארת כאן לכמה הופעות נוספות. הייתי חוזר אליה בשמחה כדי לראות שוב איך הבמאי יצר את הארמון ואת יער ארדן שבהם מתרחשת העלילה כבמת תאטרון בתוך תאטרון.
ליתר דיוק כבמת תאטרון המוקפת באחורי הקלעים שלה, ושם, מסביב מתנהלים חיים מפכים, אם של יוצרי אפקטים מוזיקליים מקסימים למתרחש על הבמה, או בהמתנה של שחקנים לתור שלהם לעלות לבמה. שם גם ניצבו ארגזי התלבושות והאבזרים שבהיפתחם התגלו כחדרי הלבשה עם מראות ומגירות וקולבים.
המחזה נע סביב סיפור האהבה של רוזלינד המחופשת כנער ואורלנדו, יחד עם אלה של בני היער והכפר שהם פוגשים, ובמיוחד זה של אודרי (עם הברקת בימוי ומשחק בתמונת חליבת הכבשה) וקורין. הרבה רומנטיקה, מוזיקה, צחוקים ותמיד במשחק חופשי מאוד, משועשע מעצמו ומשעשע את הקהל ואת השחקנים הצופים בחבריהם מהצד.
אבל הבמאי בחר להניע את העלילה סביב ציר מצב הרוח. זה שהסתיו מכיל אותו, לא רק בעלים שהשחקנים שבים ומעיפים, אלא גם, ואולי בעיקר, במרכיב הצער והדיכאון של ז'אק. אביר דמות היגון המקורי אשר במשחקה הנפלא של נאטה מורבאנידזה, המגיע לשיאו במונולוג הגדול "כל העולם במה", שכולם מכירים, ובכל זאת נשמע חדש, אחר, מהפנט.
ללמדנו שהטקסט בן 400 השנה ויותר היה ועודנו ההישג הגדול של וויליאם שקספיר, ונוכחותו חיונית, במשחק ואם צריך בתרגום, חרף כל מה שייעשה בו, ככל שיקוצר או יעובד באינטרפרטציה זו או אחרת.
"כטוב בעיניכם", צילום: ג'ון היינס
Sweet William – מונוגרפיה בימתית
מייקל פנינגטון הוא שחקן ובמאי עתיר ניסיון והישגים בתאטרון האנגלי. החל מהפעם הראשונה שראיתי אותו כמרקוציו, לצד רומאו של איאן מקקלן, ובהמשך כריצ'רד השני הוא הקסים, ריתק וריגש ביכולתו להביא את הטקסט בטבעיות, כאילו הוא עצמו מניב אותו בו ברגע.
תפקידיו השקספיריים, והיותו, לפני שנים רבות, אחד ממייסדי תאטרון שקספיר האנגלי, הפכו אותו לבר סמכא מובהק לעולמו של הצעיר האלמוני שיצא מסטרטפורד על נהר אייבון, עזב אישה וילדים, התגלגל בדרכים, התבסס בלונדון ובהגיעו לשיא תהילתו, עזב הכל ושב אל עירו לסגור בה את פרשת חייו.
במופע אינטימי, לבד על הבמה, בלי אבזרים למעט כיסא שיישב עליו בחלק השני, פנינגטון מספר סיפור כפול. על עצמו, כילד שהמיר את אהדתו למנצ'סטר יונייטד בהיכרות מפתיעה עם שקספיר שהפכה בהמשך להתעמקותו המקורית בכתביו ותולדותיו.
וויליאם המתוק (תמונת יח"צ)
פנינגטון חי את סיפורו של שקספיר במשחקו, בבימוי ובמחקר שאת פריו ערך למונוגרפיה בימתית מקסימה. תשעים דקות, בשישה פרקים שבהם הוא מתאר בקול שקט וצלול את שקספיר כאדם וכמחזאי בן תקופתו – סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, מימי המלכה אליזבת ועד ימי המלך ג'יימס. בטקסט הפרוזאי שלו הוא משלב משפטים קצרים או מונולוגים שלמים.
לא ברהב מתחכם של שחקן שרוצה להראות את כוחו, אלא בחוכמה של מספר סיפורים שטווה הקשרים, שמוליך נושאים וחושף, מפתיע – בדיון על נשים או ילדים, מגפה ומלחמה, מלכות וכנסיה, בשפה ובצבעיה.
בתוך כך הוא משבץ בדבריו מרכיבים מרגשים מתוך המחזות שמקורם בחוויות אישיות, פרטיות של המחזאי. כאלה שמאפשרים לפנינגטון ליצור באוזנינו את שקספיר כדמות חיה מאוד, שמחזותיו הם הצופן למהלך חייו.
והוא שנאמר: במקום שיש טקסט - כל העולם במה.