פסטיבלים - ארקדי זיידס מרגש

בעבודת הסולו הקצרה A Response to Dig Deep זיידס עצמו הופך להיות יצירה מוזיקלית

כלי ביטוי למהות היצירה

ארקדי זיידס הפך בשנים האחרונות ליוצר החתרני המשמעותי ביותר במחול הישראלי. הוא מקיים סדנאות, הוא מופיע במרכזי מחול בינלאומיים, תוך שמירה מוקפדת על זהותו הישראלית באמצעות יצירותיו הנוגעות בנקודות הרגישות ביותר, מעוררות המחלוקת, של ההוויה המורכבת והמסוכסכת שאנו חיים אותה ביום-יום.

השנה הוא לכד את תשומת הלב במופע "ארכיון" שלבש שני פנים, אחד במוזיאון פתח תקווה, והאחר במסגרת פסטיבל צוללן שהיה לא מכבר, ובמסגרתו העלה בתיאטרון תמונע דו שיח עם תנועות הכובשים והנכבשים כפי שצולמו בשטח והוקרנו כסרטוני ווידאו.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא עסק במצב הצבאי הפוליטי, אך דווקא בה, אולי הקיצונית ביותר מבחינת הישירות שלה, הוא חזר אל עצמו כאיש במה, המחפש תמיד את הביטוי העצמי, כרקדן המבקש לבחון את גופו ותנועתו שלו.

עתה במקביל למפעל "הרמת מסך", שבמהלכו קיים סדנה, הוא קיים את סדרת המופעים שיזמה עמותת הכוראוגרפים במחסן 2 בנמל יפו, שבה יוצר מארח יוצרים אחרים, מקיים מפגשים ודיונים ומעלה יצירה חדשה משל עצמו.

היצירה הזאת A Response to Dig Deep היא הישג חדש ומיוחד בהיותה המשך התהליך הפיזי-תנועתי האישי של זיידס כיוצר-מבצע, המעמיד את עצמו ככלי ביטוי למשהו חיצוני לו, מאמץ אותו, מזדהה אתו, מתנגד לו – ובסופו של דבר הופך מכלי ביטוי למהות שהוא מבטא אותה.

היצירה נוצרה כבר בראשית השנה שעברה במסגרת פרוייקט Aire De Jeu ב–Les Subsistances , של המרכז הבינלאומי למחקר אמנותי בליון, צרפת. המשתתפים יצרו כוראוגרפיות ליצירות של מוזיקה עכשוויות, וזיידס בחר ברביעיית המיתרים Dig Deep של המלחינה ג'וליה וולף מניו יורק.

ארקדי זיידס, יוצר אוצר (צילום: גדי דגון)

תנועה מתוך גוף מהופנט

את היצירה הנמשכת כרבע שעה ניתן לתאר כמקסימליסטית המתחבטת בחוויית הסאונד של מפלי הניאגרה, עם אזכורים מוזיקליים של בלה ברטוק ודמיטרי שוסטקוביץ. ביצועה על ידי אדי רזניק (כנור ראשון), יונתן קרן (כנור שני), דניאל תנחלסון (ויולה), דן ויינשטיין (צ'לו) בחלק הראשון של ההופעה היה אתגר סאונד מרתק.

בכל אותן דקות זיידס ישב בצד, שקוע בסרעפים של האזנה לאשדות הזועמים-זועפים, שפה ושם נרגעים לרגע או שניים. אולי מפני שכבר ראה אותם בהופעות שקיים בליון ובניו יורק, נראה היה שהוא מתעלם מתנועותיהן המרתקות של הזרועות עם הקשתות הפולחות את האוויר ומפיקות את הצלילים מהמיתרים ומתיבות התהודה של כליהם.

משנסתיימה הנגינה, והארבעה עברו ממרכז הבמה אל כסאות בצד קם זיידס מישיבתו על הרצפה ותפס את מרכז הבמה, ושוב כשהוא ישוב על הרצפה, עדיין שקוע במה שהאזין לו. או אז החל גופו לדבר בתנועה שקטה מאוד, לכאורה מנוגדת למוזיקה, ובמהלך של כמעט רבע שעה, בתנועת זרועותיו שב וחי את המתח ואת העוצמה שגופו ספג תוך כדי ההאזנה.

ארקדי זיידס, יוצר אוצר (צילום: גדי דגון)

התנועות המעוגלות שהתחדדו בהדרגה היו מהפנטות והן נבעו מתוך גוף מהופנט. לא היה אפשר להתנתק מהן. זיידס לא סיפר משהו אלא היה הסיפור עצמו הוא היה המוזיקה כפי שגופו "הקליט" אותה על הסרט המגנטי שלו, אותה רצועת DNA שהייתה משותפת לה ולו. וכך מבחינות רבות הוא דיגם את הרעיונות העוסקים במיקומם של הגוף ושל התנועה במארז הפרפורמטיבי הקרוי "מחול".

וכאשר יצירה כזאת, מזוקקת מספיחים תוכניים, גלויים או נרמזים, מצליחה להתקיים מול קהל – נוצרת תמונה חדשה של ארקדי זיידס היוצר ושל עולמו, ובאמצעותה מתחזקת גם ההבנה של ייחודו ואיכותו.