לא הטריקים הבימתיים ולא המוזיקה של ויואלדי מצליחים לטשטש את העובדה שהיצירה החדשה של בלט פרלז`וקאז` חסרה רעיון כוריאוגרפי מרכזי.
במבה שהתנפחה
ציפיות רבות ליוו את הידיעה כי להקת הבלט הוותיקה מצרפת תגיע סוף סוף לארץ, ותעלה כאן שתי תכניות, שהראשונה בהן היא "עונות השנה" - יצירה חדשה מאוד, מהשנה.
כגודל הציפיות כך גודל התמיהה. בסך הכל מדובר ביצירה שמרכיביה העיקריים הם לא המחול אלא כל מה שמסביב לו, בניסיון ליצור משהו חדיש, לכאורה מקורי, לצלילי המוזיקה של ויואלדי. כל מה שמסביב זה אומר תפאורה, תלבושות, תאורה וטריקים בימתיים. וזה יש בשפע, החל מחפצים וציורים ושקים ונדנדה (שאיש לא ישתמש בה) שתלויים מלמעלה ונעים הלוך ושוב בשתי שורות מעל הרקדנים.
מאחד השקים שנפתחו ביד נעלמת ירד מטר של ספוגיות צהובות שמהאולם נראה כמו במבה שהתנפחה לממדים ענקיים. איש לא ניסה לאכול אותן, אבל גם לא היה ברור כל כך בשביל מה הן, לפחות עד שאחד הרקדנים הגיע בבגד שנראה כמו הרבה במבות בבת אחת.
בכלל, על הבמה היו הרבה מאוד צבעים, הן של התלבושות – מרביתן יעילות מאוד, כמו מכנסונים וחולצות טי – ובעיקר של התאורה, המצוינת כשלעצמה
אפקט סתמי
ומה לא היה שם? רעיון כוריאוגרפי מרכזי. היו כל מיני פיתוחים שנבעו כנראה ממקור רעיוני, לא לגמרי ברור, והיו קטעי מעבר יפים בדרך כלל בין דואטים, שלישיות ועוד הרכבים של רקדנים, ברמה בינונית למדי. אבל קטעי המחול כשלעצמם נותרו משעממים ונטולי השראה. לא מספיק לפרק גרם מדרגות ולהתנדנד על חלקיו. הקהל גם צריך גם לדעת, להבין לפחות, על מה ולמה. אחרת זה אפקט סתמי, מרשים לרגע, שאינו מצטרף לחוויה.
ואולי אנזלאן פרלז`וקאז`, מנהל הלהקה והכוריאוגרף שלה, לא הצליח להתגבר על הקושי שמציב השימוש במוזיקה כמו "עונות השנה" של ויואלדי. ולא מפני שהיא עמוסה במאות שנים של אסוציאציות, אלא משום שאי אפשר להתייחס אליה כאל ריקה מתוכן. זה כנראה גם ההסבר לאיכות המוצלחת יותר של קטעי המעברים בין התמונות. באלה השתמש פרזל`וקאז` בקטעי מוזיקה אחרים של ויואלדי.
בכל מקרה, את התמונה קלקלה גם העוצמה המוגברת של המוזיקה מבעד לרמקולים במשכן לאמנויות הבמה. אפילו קטעי הסולו של הכינור איבדו את העידון הקסום שלהם.
התכנית השנייה של הלהקה, והפעם במרכז המחול סוזן דלל, תכלול שני דואטים ורביעייה אחת, שלושתם בכוריאוגרפיה של פרלז`וקאז`.לפרטים נוספים
31/10/2005
:תאריך יצירה
|