מנזר נטוש ומשוגעים רעבים
 
כריסטו בויצ'ב הוא אחד המחזאים הבולטים של בולגריה. הקריירה שלו כללה בין השאר ניהול בית חרושת עד שהמחזה הראשון שלו ב-1984 העביר אותו מתחום הנדסת המכונות ללימודי דרמה ומאז מחזותיו כבר הוצגו מאות פעמים בארבעים מדינות, והעיבוד שלו ל"זורבה היווני" אף היה מיועד לעלות בתאטרון גשר בכיכובו של חיים טופול.
 
במהלך השנים גם התמחה בתחום הסאטירה כמנחה תכנית אישית בטלוויזיה של בולגריה, ואף התמודד בבחירות לנשיאות שם ב-1996 ובמשך 30 ימי תעמולת הבחירות ניצל את תכניתות ושם ללעג ולקלס את המערכת הפוליטית. הוא קיבל 2% בלבד מקולות הבוחרים – אבל מעמדו כמחזאי התחזק בשנה הבאה כשזכה בפרס המועצה הבריטית על המחזה "קולונל ציפור".


לעוף אל החופש (צילום: גיא יפה)
 
המחזה מועלה עתה בתאטרון קרוב תחת השם "לעוף אל החופש", בתרגומם החי מאוד של סילביה שיז'אן ואלברט כהן, בעיבודו ובבימויו של ניקו ניתאי. המחזה הוא גרסה בימתית שבויצ'ב עיבד מתסריט שלא הופק כסרט עד אחרי ההצלחה הבינלאומית הגורפת של המחזה הבימתי, שאיכשהו התאחר להגיע לחופי הארץ.
 
עלילת המחזה מתרחשת במחלקה פסיכיאטרית קטנה הממוקמת במנזר נטוש והרוס, אי שם בהרי הבלקן. אל המנזר הנראה בעליל כסמל ליוגוסלביה שהתפרקה, מגיע פסיכיאטר צעיר  ומוצא שם את מי שנשארו - ששה מאושפזים רעבים, קופאים מקור ומתנהלים על פי דרכם, שהיא כמובן "נורמלית" עבורם. 
 
כאשר המצב מתדרדר מגיעה הצלה מפתיעה בדמות מטוסי כוח האו"ם המוצב בבוסניה, שאיבדו את דרכם בסערה והטילו בטעות מעל המנזר את הסיוע הומניטרי שנועד לתושבים המכותרים באזורים סמוכים. החבילות כוללות מזון ומדים צבאיים.
 
למחרת בבוקר אחד החולים, קולונל לשעבר, ששתק במנזר במשך שלוש השנים האחרונות, מתנער, נוטל פיקוד ומחיה את הרפלקסים הצבאיים של החולים האחרים. המשמעת הצבאית הקפדנית החדשה גורמת להם לשכוח את מחלתם והופכת אותם ליחידה צבאית קרבית, וכהכרת תודה על סיוע האו"ם, הם מחליטים להצטרף לנאט"ו.


לעוף אל החופש (צילום: גיא יפה)
 
לשוב אל השפיות
 
ניקו ניתאי ביים הצגה משעשעת בכל רגעיה, כשהוא מיטיב לנצל את תפאורת המיטות החכמה שעיצב צבי פלדמן ואת התלבושות שעיצבה יערה צדוק, יחד עם מתלי-ציפורים, בפתיחה ובתמונת הסיום המרהיבה, וכן קטעי וידאו של יואב רבן וקובי בכר, תאורה של אפי אוגד ומוזיקה של מוטי פרנסס. 
  
כמו המחזה והבימוי  גם שבעת השחקנים  מצוינים. הם נכנסים היטב לדמויות גם כמשוגעים וגם כשהם שבים לשפיות במסעם אל הגבול.

ליאון מורוז מרשים בשתיקתו בתמונות הראשונות וסמכותי כאשר הוא נוטל פיקוד. אדר אשתר, מירי קירמאייר ואלכס טשייב (שגם כתב לחן לשיר "עופו ציפורים") נוטלים את ההובלה בקבוצת המטורפים יחד עם עזרא בראון ויואב סדובסקי. גיא רובין הוא הרופא שבא לטפל ומוצא עצמו כאחד המטופלים – מציאותי אבל קצת משוגע.
 
בסיכומו של דבר, "לעוף אל החופש" היא הצגה יפה במסורת של ניקו ניתאי ותאטרון קרוב - רפרטואר חופשי חי ותוסס במתקן המשוגע של התחנה המרכזית (החדשה).