פסטיבלים - חמוצ זה בן אדם בפנוכו

פואמה דרמטית על נער-זונה חודרת אל תחת לעור וחושפת נגע עמוק של נפש מעונה

בשר נגוע מתחת לעור

במכלול יצירותיו של ג'ייסון דנינו הולט מופיע תמיד צל מאיים כעננה שחורה המעיבה על החיים היפים, או הנדמים ככאלה. כמו וירוס ששב ותוקף, והוא שוגה בזיהויו כבן זוג נצחי המיועד לו. אבל דנינו הולט הוא מעבר ליוצר הנכנע לפחדיו, ובהתאם לכללים הוא יוצא כנגדם, חמוש באמצעות יצירותיו.

ובמכלול יצירותיו, ראיונותיו, מופעיו והתנהלותו דנינו הולט הוא תופעה נדירה מאוד, כמעט בלי אח ורע, שיש לה היסטוריה ויש לה גורמים מוכרים, אבל היא ייחודית ביכולתו לתרגם אותה לשירת-במה. לפעמים זו שירת אי-גיון, שבכל זאת מהדהדת היגיון, ולפעמים זה אנרכיזם של מסדר המתקיים בכללים מדויקים מאוד.

אבל הפעם הזאת ביצירתו החדשה "חמוצ" שזיכתה אותו בפרס "נקודת פתיחה 2013" של מפעל הפיס, דנינו הולט נוסק אל מתחמי הפואמה הדרמטית. מהלכיה העלילתיים ברורים ונהירים, כמעט בשיא התמצות של סיפור קצר, אבל השפה שלה והמבנה מצויים במתחם ההרמטי של השירה. כך הוא היה יכול להעמיק את חדירתו אל הבשר הנגוע שמתחת לעור.

הבשר הנגוע הזה, שדנינו הולט התנסה בו בדרכו מנוער וכנגדו הוא יוצא ב"חמוצ", הוא עולם המיניות ההומוסקסואלית, האישית והקהילתית, ובעיקר הרדיפה ההדוניסטית של המבוגרים אחר הילדים, הנערים, בחדרי מדרגות, באתרי מפגשים, במסיבות, בחניונים. כן, האקטואליה של פרשת ניצול הנערים שנחשפה החודש היא המגיפה שהוא מאיר, נועז ומכאיב.

חמוצ2-דניאל-קמינסקי.jpg

חמוצ (צילום: דניאל קמינסקי)

מסע אל התופת המסומם

גיבור הפואמה הזאת, שדנינו הולט מגלם אותו ברהיטות מפחידה, הוא נער זונה. אף כי אין לזיהוי הזה קשר ל"חמוצ" שנבחר כשם היצירה, ומשמעותו מעורפלת כמשהו כללי מאוד, הנה באנגלית השם של היצירה ישיר - WHORE.

הנער מזהה את עצמו כג'ימס מונרו, כשעטנז מיניות טרגית של ג'ימס דין ומרילין מונרו. את עורו כיסה בכתובות קעקע רבות, כולל דיוקנותיהם. המפגש עמו מתקיים כשברקע סרטי וידאו והקלטות של "מקהלה" המשמיעה את פרקי הפואמה הליריים.

זה קורה בסיום ליל-עבודה, הלקוח האחרון הולך, והוא ממתין לבואו של אהובו שייקח אותו אל קן האהבה שלהם. אך אל "חדר העבודה" שלו, פודיום הניצב במרכז הבמה נטול אביזרים, חודר וירוס אחר, שונה מכל מה שחדר אליו עד אז: אישה צעירה שאינו מכיר. היא רוצה לרכוש אותו לעצמה, אל הייאוש הקיומי שלה.

השניים מפתחים דו שיח על הרצון בקשר ואי הרצון בו, בעוד האהוב מתאחר להגיע. הטלפון מצלצל, היא טורקת אותו. הוא מנסה לטלפן. אין תשובה. אבל כמעט מיד שוטרת מביאה אותה. ומרגע זה דנינו הולט לוקח את האורחת הלא קרואה ואת הקהל למסע אל התופת המסומם, באחד מקטעי ההזיה המרתקים ביותר שנכתבו לבמה.

אל ההזיות חודרים בזה אחר זה הזמן האבוד בדמות רוחו של האהוב, והסיוטים של העתיד בדמותם של אם החבר, המבקשת רק פיסת עור שנגע בו ויהיה תחליף למה שלא נותר ממנו, ואביה של הצעירה שחושף את האמת הנוראה של חייה, ונוטל אותה משם נטולת חיים. ג'יימס מונרו נותר לבדו, ערום ועריה.

חמוצ3-דניאל-קמינסקי.jpg

חמוצ (צילום: דניאל קמינסקי)

משחק מהפנט ומכאיב

את משא המשחק בהצגה הזאת לצדו של ג'ייסון דנינו הולט נושאות שתי שחקניות נפלאות שנכנסות עמוק לתוך מהותן של הדמויות שהן מגלמות. לוסי דובינצ'יק מהופנטת ומהפנטת בתפקיד האישה שבאה לגאול ולהיגאל. היא ישירה, תקיפה ועניינית מאוד בתמונות הראשונות, ובהמשך היא צוללת עמוק לתוך מערת הסם שמוזג לה מארחה הנואש. ברגעים האלה דובינצ'יק חיה עולם אבוד, והדרך שבה היא נמוגה ומתמוססת אליו היא שיא משחקה.

אוולין הגואל, בהופעת אורחת בהצגה, היא האם שבאה לפדות את עור בנה המת. התפקיד שלה הוא מונולוג ארוך שבו היא פורשת אהבה ושמחת חיים שהופכים בפיה לנאקת מצוקה ולקינה על עצמה דרך בנה. הגואל לוכדת את תפקיד במלקחיים של שקט גדול מזה ודימום פנימי מזה כשהיא מפשיטה, בהוראותיה, את דנינו הולט.

עוד על הבמה אריק זילברמן בשלושה תפקידים של לקוח, של שוטרת ושל האב שהוא מיטיב לגלמם. ערן צור מוקלט כראש המקהלה והגשת הטקסטים שלו בהירה, מדויקת ומעבירה אותם במלוא יופיים.

חמוצ1-דניאל-קמינסקי.jpg

חמוצ (צילום: דניאל קמינסקי)

את היצירה הכואבת והאישית מאוד יצר ג'ייסון דנינו הולט תחת עינה של הדרמטורגית לילך דקל אבנרי ובסיועם של יוצרים רבים: את הבמה עיצבו טל ארביב ומעצבת התאורה עדי שימרוני, ואת התלבושות עיצבה שירה וייז, עם מוזיקה מקורית של גל לב ותנועה בעיצוב של מרינה בלטוב. ובמיוחד יוצרי הווידאו הארט – רועי רז, דניאל קמינסקי, מיש רוזונוב, משה רוזנטל, נמרוד פלד וקתרין צ'אלמרס. לכל אלה מגיעות מחמאות על חלקם בהפקה המורכבת בניצוחה של הגר כהן ועוזרה עומר אלשייך.

לכולם מגיעות מחמאות על חלקם בתרגום הפואמה הזאת להצגה שיופיה מהפנט ומכאיב לא פחות מתכנייה והשפה המיוחדת. הצגה מומלצת בכל לב.