"הקומדיות שלי טרגיות"
 
אדן פון הובארט מחזאי וסופר יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית, שכתב בשפה הגרמנית נולד בסוף 1901, וכשהיה בן 19 החל לכתוב את יצירתו הספרותית והדרמטית, שבולט בה ובהתפתחותה המבט הציני הנוקב בחברה ובשלטון.

כבר ערב עליית היטלר לשלטון הכתיבה שלו נשאה אופי אנטי נאצי. מחזהו המוכר ביותר הוא "אגדות מיערות וינה" הועלה בארץ בתאטרון באר שבע ובשנה שעברה גם במסגרת אוניברסיטת תל אביב.
 
עתה מעלה תאטרון תמונע עיבוד למחזה "אהבה אמונה תקווה", שנכתב ב-1932, והיה מיועד לעלות כעבור שנה בדויטשה תיאטר של ברלין. אלא שהשלטון הנאצי הטרי אסר זאת, ופון הורבאט עקר לווינה. כאשר אוסטריה סופחה לרייך השלישי ב-1938 הוא נמלט לפריז, ושם, ביוני אותה שנה,  נהרג כאשר סערה הנחיתה עליו עץ סמוך לתאטרון מאריניי בשאנז-אליזה.
 
במרכז העלילה המתרחשת במינכן, ומתבססת על מקרה שהיה, ניצבת אליזבת, צעירה הנאבקת  על זכותה לחיות בחברה שהכסף בראש מעייניה, האבטלה גואה וכל עבירה על תקנות (כמו אלה של הביטוח הלאומי) גוררת קנסות או ענישה חמורה יותר. המחזה הוגדר כקומדיה, אך הורבאט הסביר כי "כל הקומדיות שלי הן טרגדיות...הן מצחיקות ככל שהן נהיות מוזרות".

העבירות של אליזבת הן הונאה - היא אומרת שאביה מפקח, בעוד הוא רק עובד בחברת ביטוח - וכוונתה למכור את גופה למכון הפתולוגי כדי לממן קנס שעליה לשלם בגין מכירה ללא רישיון. היא נעצרת והשוטר אלפונס חושק בה, לוקח אותה אליו אך זורק אותה בהמשך. בין לבין היא פוגשת מבחר אנשים שהורבאט מתאר אותם בהומור שחור מושחז, בעוד לאליזבת הוא שומר את התום, את האמונה ואת התקווה עד הסוף.





אמונה, אהבה תקווה (צילום: דין אהרוני)




הצגה יפה משחק מצוין
 
את המחזה תרגמו ועיבדו סוזנה שטרן וריקי חיות, שביימה את ההצגה המצוינת, עם עיצוב טוב של הבמה והתלבושות על ידי דניאלה מור, תאורה עניינית של איריס מועלם, מוזיקה מתאימה  של יונתן כנען שעיצבה עידית סוסליק ומסכות שהכין אסף חיות משקיות נייר.
 
ובעיקר ההצגה מצליחה לרתק בזכות השחקנים שנכנסו עמוק לתוך המצבים הביזאריים והדמויות, ובמיוחד דנה ידלין המעצבת בגוונים יפים את דיוקנה האנושי של אליזבת ואת התקווה שממשיכה לעם בה כנגד כל מכשול בדרכה. אלון אופנהיים מצוין בעיצוב גיחוכו של השוטר אלפונס.
 
וסביב להם נדב בושם המבריק בחמישה תפקידים אפיזודיים; מומו טרבלסקי שיודע לגחך את אלימותם של שלושה פונקציונרים בחברה המדכאת; ג'רמי אלפסי בעיצוב טוב של שלושה תפקידים אפיזודיים; ובמיוחד בהט קלצ'י ועירית גדרון שמלוות את העלילה בעיצוב מושלם של שתי נשות המעמד הבינוני הגבוה וגם כנתמכות סעד.




אמונה, אהבה תקווה (צילום: דין אהרוני)



כמו אליזבת גם תאטרון תמונע, ככל מוסדות הפרינג', נאבק על כל פיסת תמיכה ושמירה. העלאת ההצגה עתה, אף כי נקבעה לפני שהוכרזה מערכת הבחירות, איננה מבטיחה יותר ממה שהורבאט מתאר, והסבסודים הביזאריים ימשיכו הלאה.
 
ובכל  זאת עצתי היא לראות את ההצגה היפה הזאת, להפנים את מסריה האקטואליים ולדעת מה לבחור. אם לא באהבה ואמונה, אז לפחות בתקווה.