חוויות של הכוראוגרף
 
ההפתעה שחיכתה אמש בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה הייתה מושלמת. להקת הבלט של ביאריץ הביאה שמונים דקות של הנאה מבלט שהוא גם קלאסי, אך ללא נעלי ה-POINT המסייטות את הרקדניות לדורותיהן, וגם מודרני, אך ללא התפלספות על גוף או תנועה.
 
הכוראוגרף תיירי מלאנדין, יחד עם המעצבים שלו, יצר סיפור חדש מ"היפהפיה הנרדמת", “אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים". הוא בחר בקטעים בולטים מהמוזיקה של פיוטר איליץ' צ'יי'קובסקי המזוהה עם הבלטים הגדולים המקוריים של מריוספטיפה ולבאיוואנוב,  והוליך את הלהקה הגדולה בתוך מערכת התאורה המשוכללת ומבוך המראות של התפאורה – תשע במספר, ניצבות בדרך כלל, במבנים מותאמים לשלושת חלקי היצירה, שמזכירים משחק בקוביות דומינו.
 
אבל מלאנדין איננו מנסה באמת ובתמים לתמצת בשמונים הדקות את שלוש היצירות הנמשכות יחד כשבע וחצי שעות. את "היפהפייה הנרדמת" הוא כמעט שאינו מצטט, את "אגם הברבורים" הוא מאזכר בצורה מקורית, ואת "מפצח האגוזים" הוא מעביר למתחם השעשועים של משחקי הילדות.
 
במכלול הכוראוגרפי מלאנדין מציע לקהל להתענג על רקדנים ורקדניות שהאיכות של כל אחת וכל אחד גבוהה, ולעתים קרובות מרתקת בביצועיה. הם לבושים בבגד חלקי, מכנסונים וחולצות עם קישוט, בצבע העור. כך הוא מציע להתענג על התנועה כמהלך טבעי, מופשט בדרך כלל מהפרסונה האינדיבידואלית של דמויות בסיפור.
 
ועם זאת לכל אורכה של היצירה יש כשלוש דמויות השבות וחוזרות כדואטים או בשלישייות - הרקדנית מיוקי קאנאי, ובעיקר שני הרקדנים הסולניים פרדריק דברדט, קרח ומוצק וארנו מאהוי, נערי וגמיש, הנושאים למעשה "סיפור" הקשור בסממניו לחוויות ההתבגרות והקריירה האישיות של מלאנדין. השלושה בולטים לא רק באיכותם אלא במתווה הכוראוגרפי העלילתי לכאורה, המזכיר יחסי אב ובן, מורה ותלמיד, כוראוגרף ורקדן מתחיל, וגם יחסים אישיים אינטימיים.

בלט ביאריץ (יח"צ)
 
קליידוסקופ של מראות
 
את סיפור המסגרת לכאורה יוצר גם השימוש במראות. היצירה נפתחת ונחתמת כששתע המראות מחוברות כריבוע שזוויתו מופנית לקהל. ב"יפהפיה הנרדמת" המראות מתחברות בשלשות הניצבות כקיר המראה בסטודיו, שיש בו גם ברים ניידים. ב"אגם הברבורים" קבוצת מראות אחת הופכת לבמה והאחרות יוצרות תמונת עצים ביער.
 
ב"מפצח האגוזים" המראות מופרדות והתאורה הנפלאה מאחור מחברת אותן למבנה קסום. המעבר ושינוי התפאורה בין החלקים מבוצע על ידי רקדנים הנראים כברבורים השחורים מהאגם, ואחר כך כעכברושים השחורים הממתינים לאגוזים.
 
הכוראוגרפיה עצמה מעניק רגעי סולו רבים, קצרים מאוד, לעוד כמה מהרקדנים הבולטים, וגם קטעי דואטים, אך אלה מושכים פנימה קבוצות גדולות יותר שמכפילות או משלשות את התנועה הסולנית או הדואטים, ויחד עם משחק המראות הקליידוסקופי  מתקבלת ברגעים רבים תמונה של להקה הגדולה פי שתיים או יותר מ-18 רקדניה.

בלט ביאריץ (יח"צ) 
 
לא פחות חשוב הוא ההומור השופע בקטעים רבים, ויש כמה כאלה שייזכרו במיוחד ובראשם קטע הרביעייה המפורסם מ"אגם הברבורים", שהופך בביצוע ארבעה גברבורים למפגן שופע רעיונות קומיים. לא בדיוק מה שפטיפה ואיוונוב התכוונו, אבל בהחלט מה שמאז ומתמיד יוחס לקטע הזה בחיקוייו הרבים.
 
בסיכומו של דבר היצירה של מלאנדין ששמה נקבע על פי שיבוש-ילדות שלו – כשהיה נלהב היה אומר "מג'יפיק" במקום "מניפיק" – היא ערב משמח לב שבמילה "עברית" אחת אפשר לומר שהוא מגניביק.