באיחור מה צפה צבי גורן ב"מועדון האלמנות העליזות" בהבימה וגילה כי ההצגה שהפכה ללהיט קופתי גייסה אמנם לשורותיה קבוצת יוצרים איכותית אך התוצאה היא לא יותר מאופרת סבון בימתית העשויה היטב.
שלוש אלמנות וקצב
זה כמה חודשים, שעל בימתו הגדולה של אולם רובינא בתיאטרון הלאומי שלנו, מתנהל מפגש קומי שהחמצתי את בכורתו הרשמית לפני חודש וחצי. אין לי ספק שהקהל הפוטנציאלי והתיאטרון גם יחד כבר אינם זקוקים לעוד ביקורת כדי לוודא שמדובר בלהיט קופתי משתלם ביותר.
מדובר בקומדיה שיש מי שיגדיר אותה "אנושית" כי מככבות בה שלוש אלמנות קשישות יותר או פחות, בהתאם לזווית הראייה של כל אחת מהן, ואלמן אחד, קצב, שמסמל עבור אחת מהן את שוק הבשר (כלומר הגברים החרמנים), עבור האחרת את האיום על פולחן האלמנות שלה (כלומר ביקור שבועי בחברת שתי ידידותיה בבית הקברות), ועבור השלישית את הסיכוי שלה לחיות במקום לגסוס בגניחות לזכר בעלה המת.
זו קומדיה יהודית מאת איוון מנצ`ל שידע את נפש קהלו בברודווי. כאן היא מוצגת בתרגום חביב אך לא ממש מלהיב של שמוליק לוי. דרור הרנזון ואורנה סמוגרוסקי עיצבו תפאורה חסכונית יעילה על במה מסתובבת, ותלבושות די מכוערות (אבל מי אני שאגיד לאלמנות איך מתלבשים).
אלדד לידור גויס להכניס קצת מוזיקה לעניין, דניאלה מיכאלי הכניסה קצת השתוללות דמוית ריקוד, ורוני כהן הגיע מהחאן להאיר ברבים את קבוצת האיכות שגויסה למועדון. וזאת אכן קבוצה איכותית, שיודעת טוב מאוד מה עושים "עם זה" – אולי אף יותר מהאחראים לכל הפרויקט.
חילוץ עצמות מרקד
לתפקידי שלוש האלמנות גויסו ליא קניג, רבקה גור ודבורה קידר, שלא רק היו זמינות במקום ובזמן הנכון להצגה הזאת, אלא שהן שחקניות ותיקות ולוהטות (לעתים אף יותר מכוכבות צעירות בהרבה) שיודעות מתי נדרש שטיק קומי, מתי עדיף שטיק מלודרמטי, ומתי כדאי לנוח קצת מכל המהומה. רק תן להן תמונה אחת גדולה של חילוץ עצמות מרקד.
מה שיפה בשלישייה הזאת הוא השוני ביניהן. כל אחת מביאה אתה את המומחיות שלה. דבורה קידר זורקת שוסים קטנים שגורפים צחוקים גדולים, רבקה גור מסתירה סוד וזורקת מתפרצת גדולה, וליא קניג מוצאת מיד עם כניסתה לבמה בשורה הראשונה את הקרבן שאליו היא תכוון את להטוטי החן שלה, ובתמונה האחרונה תתוודה באוזניו על מה שבאמת נמצא ופועם בחזה שלה.
מסייעים לשלוש במלאכת הקודש של ההצחקה אילן דר – שדווקא מגיש משחק נקי מאוד, מדויק בהגזמה המינורית של הקצב סם, ויעל עמית שמכניסה התפרצות קומית מוטרפת אחת להצגה, כנראה מבלי שהיא והבמאי, ואולי גם המחזאי, יודעים מה היא הדמות שהיא מגלמת. ומה שמצחיק באמת זה שהיא משמשת רק כהפוגה קומית בקומדיה.
על התרגיל המבריק והייחודי הזה אחראי כנראה הבמאי אילן אלדד שמכיר היטב את סודות הבמה המדברת בצורה מקצועית ובגובה העיניים עם הקהל. אלדד יודע כי במחזות מהסוג הזה אסור לגלוש לרעיונות קיומיים או תיאטרליים מהפכניים, והוא הפעיל היטב את הצוות שלו ועיצב עם שחקניו דמויות חיות של אופרת סבון בימתית.
רק חבל שלא קיצר את המערכה הראשונה בשליש לפחות, ולא ויתר על ההפסקה, כך שההצגה הייתה נמשכת קצת יותר משעה ומרוויחה גם קצב וגם זמן. שהרי לאלמנות האלה שעל הבמה כבר אין הרבה זמן פנוי, ואפילו אתמול הן העלו את ההצגה שלהן פעמיים בזו אחר זו.
מועדי הצגות
16/11/2005
:תאריך יצירה
|