קבוצת התיאטרון של רות קנר תעלה את ההצגה "אצל הים", על פי ספרו של ס. יזהר. הערב מבוסס על שני סיפורים מהשלושה המופיעים בספר: "הליכה בים" – נער ונערה של שפת ים כינרת ו"שחיה בים" – על אדם הטובע בים התיכון.
לבדוק מה זה ים
הפקת המופע היא בחסות להקת בת-שבע, בתמיכת מינהל התרבות, והיא תועלה תחילה בסטודיו ורדה של בת שבע, בהשתתפות השחקנים רונן בבלוקי, שירלי גל-שגב, דפנה הרכבי, עדי מאירוביץ`, יוסף סוויד, וטלי קרק.
שותפים מרכזיים לרות קנר ולשחקנים בעיצוב הבימתי הם מעצב הבמה רוני תורן, המוזיקאי גרין, מעצב התאורה שקד וקס, והמפיקה עירית שטורם מלהקת בת שבע.
"אצל הים" חוקרת באמצעות תנועה, דימויים חזותיים, קול, צליל ומשחק את יצירתו של ס. יזהר מחשובי הסופרים העבריים הכותבים בתקופתנו.
בסיפוריו כותב יזהר על נופי הים התיכון וים כינרת ובאמצעותם הוא חושף את נופי הנפש: הפחדים, המאבקים הפנימיים, המאוויים הכמוסים. כך, למשל, הוא כותב בסיפור "שחיה בים":
"מה בעצם מפסיד הבן אדם כשהוא חדל ואיננו? או מצד שני מה בעולם יהיה נמצא חסר? מפרכס כאן...טובע...והוא כעת הטרף שלו, טרפו של הים הגדול, אבל מה פתאום הים צריך טרף, למה לו, מה יעשה בטרף הזה...אין לו שום צורך והכל רק מקרה מחורבן".
במפגש עם עיתונאים שבו הוצגו קטעים מההפקה החדשה הסבירה רות קנר כי מה שמשך אותה ואת שותפיה ליצירה זה הרצון "להבין מהו הים הזה. עיקר העבודה שלנו זה לבדוק מה זה לשחות, מה זה לטבוע, מה זה ים".
"המילים של יזהר אמנם מדברות על ים, אבל כל אחד מאתנו טובע מתי שהוא, בחיים, בעבודה, באהבה. המילים הפכו בעצם למשהו שהוא סיפור אישי מאוד. כל אחד מאתנו, השחקנים, המעצבים ואני שאל את עצמו את השאלה מה זאת הטביעה שלי, מה הסיפור שלי, לא במילים דווקא. אבל כל אחד בא עם הסיפור שלו דרך המילים של יזהר".
שכבות תת הכרתיות
הצגת הקטעים התקיימה בעיצומה של תקופת החזרות האחרונה, שהחלה לפני שלושה חודשים וחצי שבמהלכם נחקרו ונבחרו מקבילות בימתיות באמצעות עבודה תנועתית וטקסטואלית, ומתוך התייחסות לממד החזותי ולממד הסאונד.
קבוצת התיאטרון של רות קנר עוסקת מזה שנים בטקסטים שמקורם בספרות. הקבוצה פיתחה טכניקות ייחודיות בתחום זה של תיאטרון-סיפור המאפשרת תנועה עם הטקסט בין האישי לפילוסופי והעלאת שאלות על זהות וקיום בשפת הבמה.
בסיפור השני "הליכה בים" מתרחש הגילוי ההדדי של זוג צעירים למרגלות וילה מלצ`ט על שפת הכינרת. כאן עניינו את קנר ושותפיה הרצון לנהל מעין דיאלוג עם הזוג הצעיר. "אף אחד מאתנו, ודאי לא אני", אומרת קנר, "גם לא השחקנים הצעירים האלה, אינו נמצא שם במקום הזה של השניים, כשאף אחד מהם עדיין לא גילה , לא התעורר אל הגוף האחר. ועניין אותנו לנהל אתם את הדיאלוג הזה, לשוחח ולהבין את הרגע הזה".
"אחת מהשאלות שלנו בסיפור הזה שדווקא עכשיו כשהעולם שלנו מוחצן מאוד, הטקסט של יזהר לוקח אותנו למקום אחר. כמו בתיאור של הנער המתבונן ביד של הנערה היוצאת מתוך השרוול. והמתח האירוטי אצלו עולה ועולה והופך כמעט בלתי נסבל".
קנר מדגישה כי הטקסט של יזהר מוגש כלשונו, למעט תרומה בודדת של אחד השחקנים, שהוסיף ביטוי עכשווי, ועריכה מינימלית. "אני לא מכירה כתיבה כזאת בעברית. ככל שמעמיקים בטקסט הזה, מגיעים לשכבות תת הכרתיות". כך למשל היא מביאה כדוגמה את צמד המילים "אצל הים", ומגלה כי כאשר מוותרים על האות צ` מקבלים `אלהים`. "אולי זה משהו אחר, אבל אצל יזהר החומר של המילה חושף את המשמעות. ורק להתעסק עם החומרים, וממה בנויות המשמעויות, זה מרתק אותנו מאוד. וכמו בסיפורים המוגשים בפרספקטיבה, כך גם אנחנו היינו חייבים לקבוע את המקום שממנו אנחנו מסתכלים על המתרחש".
רות קנר
רות קנר נחשבת כיום ליוצרת מרכזית בתחום התיאטרון הישראלי, בזכות פיתוח התפיסה המיוחדת של תיאטרון סיפור, שבו היא מעצבת דרכי הבעה בימתיות בטכניקות של עבודת תנועה וטקסט. קנר אף מקיימת מפגשים וסדנאות תיאטרון תנועה ותיאטרון-סיפור בארץ ובעולם. ב - 2003 זכתה רות קנר בפרס הבימוי מאת קרן לנדאו לאומנויות הבמה מטעם מפעלות הפיס לתרבות ולאומנות.
מעבודותיה הקודמות אפשר להזכיר את "איימוס" לפי סיפור מאת משה יזרעאלי. ההצגה הועלתה בפסטיבל עכו 99, וזכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר, השחקנית הטובה ביותר והבמאי הטוב ביותר, וכן בפרס היצירה ע"ש משה שטרנפלד. ההצגה הוזמנה להופיע בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בטוקיו ובקיוטו, 2002.
כעבור שנתיים חזרו קנר והקבוצה שלה לפסטיבל עכו עם "גילוי אליהו" לפי ס. יזהר, בהפקה של הזירה הבין תחומית, ושוב זכתה בפרס ההצגה הטובה של הפסטיבל. ההצגה הוזמנה לפסטיבל אמנויות הבמה בניו יורק במרץ 2005.
ב-2002 ביימה קנר את "ילדות" עם הזמרת יהודית רביץ עבור פסטיבל הפסנתר, תל אביב, ולאחר מכן נרכשה הצגה להופעות במסגרת תיאטרון בית לסין ובתיאטרון תמונע.
אחר כך העלתה את "מתרחצות" ב-2003 עם קבוצת שחקניות ורקדניות במסגרת להקת "בת שבע" ואת "דיוניסוס בסנטר" לפי ספרה של תמר ברגר, ההצגה בשיתוף עם אבנר בן עמוס נוצרה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, הוזמנה לפסטיבל עכו 2004, וכן להופעות במסגרת להקת בת שבע.
בהמשך להופעות הקבוצה בחו"ל הוזמנה רות קנר להעלות מופעים מיוחדים בחו"ל, בהם SIGNALS, עם אמנית הקול ויקטוריה חנה, בתיאטרון ה"קיצ`ן" בניו יורק, , 2005, ו"אמא קוראז`" מאת ברטולד ברכט, בהפקת תיאטרון "קאי" בטוקיו, 2005.
הנהלת להקת "בת שבע" החליטה להיות שותפה בהעלאת הצגתה החדשה של קנר "מתוך הערכה ליצירתה המרתקת. נוכחותם של רות וצוות השחקנים והיוצרים בינינו, היא מקור של השראה ויצירתם היא הצעה מרתקת לקהל שלנו".
ההפקה תעלה החל מ-3 בדצמבר 2005 במרכז סוזן דלל בתל-אביב. לפירוט מועדי מופעים
21/11/2005
:תאריך יצירה
|