פסטיבלים - "השחף" ברוח צעירה

אחד ההישגים שבתי ספר למשחק יכולים להתברך בהם הוא הפקה נכונה של מחזות קלאסיים גם כשהצוות צעיר ולא מנוסה. כך קורה בהצגת "השחף" של תלמידי סמינר הקיבוצים.

טאץ` מודרני

"השחף" של צ`כוב הוא מהנכסים הגדולים של התיאטרון במאה העשרים, ואחד האתגרים המובהקים לבימוי ולמשחק. ככל שרמת המשתתפים עולה כן מגביהות הציפיות לעוף, וסופן לעתים קרובות כסופו המר של השחף האמיתי במחזה. עם זאת, ובמפתיע, המחזה הזה גם מביא גרסה שיש בה אופטימיות לגבי היצירה האמנותית, הבוקעת מתוך ייאושה של נינה, השחף האנושי של המחזה.

בחוג לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים מועלה המחזה כשרוח צעירה נושבת בו. זה כשלעצמו נותן לדברים משמעות שונה מ"תיאטרון" שבו כוכבי במה מנוסים ועתירי הצלחה מתמודדים עם דמויות שצ`כוב היטיב כל כך לעצב בצבעים שקופים ועדינים.

ההצגה איננה מתחכמת ואיננה שואפת למהפכה בגישה למחזה, אך הבמאית טטיאנה קנליס-אולייר מצאה מפתח נכון להביא לידי ביטוי את השכבות השונות, את הקומי, המלודרמטי והטרגי, מבלי להעמיס פרשנות מהפכנית או לוחצת. הטאץ` המודרני שלה בכמה מקרים, כמו בפתיחה או במפגש הארוטי בין מאשה לרופא, רמז יותר מכל למה שעדיין ניתן להפיק מהמחזה הנפלא הזה.

מה גם שהצוות הצעיר שלה הצליח יפה לבטא את האשליה האנושית שקנליס-אולייר התעקשה עליה, כמו גם על האכזבה, וההיאחזות הנואשת דווקא באמנות כמענה לכיסופים עמוקים.

ארקדינה צעירה ונינה נאיווית

אהבתי מאוד את היופי החזותי של התפאורה היפהפייה של אבי שכוי ושל התאורה מלאת השראה של מאיר אלון, ואת האווירה הכפרית שיצרו. אהבתי גם את המוזיקה שכתב וערך יוסי ימפל, כולל העיבוד לגיטרה שתרם וניגן באלדי אולייר. את התלבושות הנוחות עיצבה לאה שץ, אך אני תמה על החיסכון הבולט בלבוש שהוקצה לארקדינה, שעמד בניגוד לדברים שלה על עצמה וגם בניגוד להיגיון של הזמן והדמות.

אסי אשד הדריכה היטב את השחקנים הצעירים לשחק גם ברגעי הלהט בהגייה ברורה, ומרינה בלטוב הפיקה תנועה מרשימה של מאשה ואמה.

בתפקיד ארקדינה שיחקה באופן מדויק ליה דהן, שלכאורה אולי הייתה צעירה מדי לתפקיד, אבל רגעיה הגדולים במערכה השלישית היו מסעירים ביותר. ליהי מזרחי הייתה נינה נאיבית מאוד, ומתאהבת מאוד, ובמפתיע, במערכה הרביעית, היטיבה לבטא את ההתפכחות הכואבת שמוצאת נחמה באופטימיות שלה כשחקנית.

הראל מוראד ומיכל בר-זוהר היו טובים מאוד בתפקיד מנהל החווה שאמרייב ואשתו פולינה, ומיכל בלנקשטיין עיצבה דמות מקורית מאוד של מאשה, בתם, המאוהבת בקונסטנטין אך מסתפקת במדווידנקו המורה. אייל רז היה טוב וטהור בתפקיד הזה, וכמוהו גם רועי חמאי עיצב דמות בהירה מאוד של הרופא דורן, אליל נשות הכפר.

יאיר ראופמן היה סורין, אחיה החולה של ארקדינה, ולטעמי קולו היה רועם מדי ביחס למקום ולסביבה. חן אברהם היה פחות מדי לוהט ולהוט בתפקיד קוסטיה, אך רגעי הרוך והנוחם שלו היו נוגעים ללב.

מועדי הצגות