|
|
|
 התוצאה היא שבעים דקות שמככבות בהן תאורה מדהימה, מטוטלת זהב ותלבושות נהדרות, כביטוי ורקע לתנועה מרחבית או אינטימית של 11 רקדנים ורקדניות שותפי-יצירה מקוריאה, יפן וטייוואן במזרח דרך אלבניה, איטליה, גרמניה, צרפת ובריטניה. יש רגעים יפהפיים, יש הליכה על חבל דק של מקוריות, אך האקלקטיות תובעת את קרבנה ונוצרה תחושה של שרשרת אפקטים תנועתיים וחזותיים, אסתטיים כשלעצמם, שאינה מוליכה לחוויה ריגשית ולקתרזיס המצופה ממנה"
|
|
|
|
|
הכוריאוגרף האנגלי מנסה לחדור לראש של סטרווינסקי ביצירת מחול אקלקטית וצבעונית
במלאות
100
שנים
ב-1913 התחוללה רעידת אדמה מטלטלת של גלקסיית המוזיקה והמחול עם הופעת ״פולחן האביב״, יצירתו המהפכנית של איגור סטרווינסקי עבור להקת הבאלה רוס של סרגיי דיאגילב. הופעת הבכורה הייתה ב-23 במאי 1913 בתיאטרון שאנז אליזה בפריז, ופרצו במהלכה תגרות ומהומות. היו שנחרדו מהמוזיקה ואחרים מהכוריאוגרפיה של ואצלב ניז’ינסקי.
מאז שימשה המוזיקה השראה ליוצרי בלט ומחול רבים, כשהבולטים בהם מוריס בז׳אר, פינה באוש, מרי שווינאר וגם יוצרים ישראלים שדווקא מצאו דרך לפענח את המוזיקה בהקשרים רב-תרבותיים מרתקים: עמנואל גת עם גרסת סלסה סוחפת, עידית הרמן ודמיטרי טולפנוב בגרסה משותפת של ״קליפה״ והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, והלל קוגן בגרסה נועזת באמירה הישראלית והפוליטית שלה נגד הכיבוש.
לפני שנתיים, במלאות מאה שנים ליצירתם של סטרווינסקי וניז׳ינסקי, התקיימו מחוות לה בכל רחבי עולם המחול, ואצלנו נערך פסטיבל ״גוונים במחול״ של סוזן דלל תחת סימן היצירה.
בלונדון עשה את המחווה הכוראוגרף אכרם חאן, במסגרת אירוחו ככוראוגרף בית של מרכז המחול ״סאדלרס וולס״, ובשיתוף מרכזי מחול בגרנובל, דרזדן ולוקסמבורג.
אפקטים תנועתיים וחזותיים
יצירתו של חאן iTMOi - ראשי תיבות של המשפט in the mind of igor (בראש של איגור) אמנם מצטט רק 30 שניות מיצירתו של סטרווינסקי, וגם הן רק בסיום, אך אפשר בהחלט לזהות את כוונתו המקורית ליצור תמונה של פולחן פגאני של הקרבת נערה צעירה לאל האביב. אכרם חאן הרחיק מהרעיון המקורי, ובאמצעות תחקיר אתנו-תרבותי ומוזיקה חדשה של שלושה מלחינים, יצר אסופה אקלקטית של רעיונות פולחניים שהתפתחו בתרבויות שונות, כולל והחל מעקידת יצחק.
לצד עקידת יצחק בתחילת היצירה ואחר כך בדמות אייל שהפעם דווקא סוגר על ״קרבנות״, ויש בו יסוד בולט מ-״מנוחת הפאון״ ומ״רוח הוורד״, שתי יצירות אחרות של ניז׳ינסקי. חאן, גם אם לא במודע או בכוונה, מאזכר יצירות ויוצרים אחרים כמו רוברט ווילסון, ויצירות כמו ״הסערה״ של ויליאם שקספיר, ״השחורים״ של ז׳אן ז׳נה, ודימויים מאפריקה, אסיה ודרום אמריקה.
אקרם חאן (צילום: J. Louis Fernandez)
התוצאה היא שבעים דקות שמככבות בהן תאורה מדהימה, מטוטלת זהב ותלבושות נהדרות, כביטוי ורקע לתנועה מרחבית או אינטימית של 11 רקדנים ורקדניות שותפי-יצירה מקוריאה, יפן וטייוואן במזרח דרך אלבניה, איטליה, גרמניה, צרפת ובריטניה. יש רגעים יפהפיים, יש הליכה על חבל דק של מקוריות, אך האקלקטיות תובעת את קרבנה ונוצרה תחושה של שרשרת אפקטים תנועתיים וחזותיים, אסתטיים כשלעצמם, שאינה מוליכה לחוויה ריגשית ולקתרזיס המצופה ממנה.
עם זאת, וברגעים מסוימים, ובעיקר בקטעי סולו או דואטים, iTMOi של אכרם חאן היא יצירה בימתית שיש בה חומרים מסקרנים, והקהל הישראלי ידע לקבל אותה בתשואות רמות.
לרכישת כרטיסים
30/04/2015
:תאריך יצירה
|