פסטיבלים - "הולכים על ארבע" – דואטים בין ערביים

ערב מחול מסקרן שכלל ארבע יצירות החזיר לבמה, ולו רק לביקור קצר, את מיכל מועלם, מן הבולטות במחול הישראלי שתקעה יתד באירופה.

כל כולה שיר

היצירה החדשה In Between שהועלתה במסגרת ערב המחול העצמאי באולם ירון ירושלמי במרכז סוזן דלל הביאה עמה משב רוח מרענן מאיטליה, שם נוצרה על ידי מיכל מועלם יחד עם בן זוגה, ג`אן-אלברטו דה פיליפיס.

זהו מחול מרגש מאוד בזכות היופי הנדיר המיוחד של התנועה שעיצבו השניים. היצירה נפתחה בקטע סולו ארוך של מועלם, שאותו חיברה על אמה. בדממה, ללא מוזיקה מלווה, בוחנת מועלם את גופה, וליתר דיוק את הזיכרונות שטבעו בו חותם. היא מגששת, מתלטפת, סורקת תנועה בתנועה. אחר כך לצלילי מוזיקה נוגה היא נכנעת לנוסטלגיה. ונרגעת, כאילו נחה בתוך ענן של חלום אישי.

בשלב הזה נכנס לבמה ג`אן-אלברטו, ונשכב לצידה של מועלם, ואט אט מתפתח ביניהם דואט העולה מהרצפה לאטו, תחילה ללא מוזיקה, ואחר כך לצלילי אותה מנגינה נוסטלגית. המבטים ביניהם מתחברים אל הדיאלוג בתנועה, ומתחילה להיווצר תמונה של זוגיות. כאילו הבעל שב הביתה מעמל היום, עייף, אך תחושת בת הזוג מעירה גם אותו, מזכירה לגוף את סוד הדו-שיח הזוגי.

ושוב מעין הפוגה שמוליכה לעבר התעוררות עזה יותר של תנועה נרגשת, מסתחררת, ואת מקום המוזיקה הנוסטלגית תופסות מנגינות חדשות. אהבה יש שם. בצעדים קטנים, בנגיעות רכות, תוך שימוש ברעיונות של תנועה שנוצרה באותו קטע סולו.

ולבסוף, ככלות הסער האישי, באים הרוגע, השלווה והתנומה המשותפת. יחד, ואחר כך, כמו בבית, כל אחד לחלומותיו. שני רקדנים נפלאים בעלי יכולת ביטוי נדירה מגיעים אל התשואות הרמות ליצירה שכל כולה שיר.

יצירת מופת נדירה

דבר דומה אפשר לומר גם על הסיום של היצירה "ב-4 מהלכים" של אביגיל רובין שאני שמח לראותה שוב, בפעם הרביעית או החמישית, ומגלה את חיותה המיוחדת. למען האמת זאת יצירת מופת נדירה, שלישייה של שני רקדנים – אלדד בן-ששון ואביגיל רובין, ונגן הקלרנית הרולד רובין, אביה של הכוריאוגרפית.

בכל פעם שצפיתי ביצירה זו היה בה משהו חדש, אחר, אלתורים או התאמות לנתוני הבמה, בתוך המבנה המדויק שלה. הפעם החידוש היה בדמות מערכת היחסים המרתקת בין בן-ששון להרולד רובין, שהפכה להיות מרכז כובד חדש, עצמאי וסוחף. רובין מנגן לעומת בן-ששון, לעתים מתגונן, לעתים הודף את פרץ התנועה האנרגטית של הרקדן עד שאביגיל רובין מפרידה ביניהם, פעם ועוד פעם.

ואחר כך היא זוכה לליווי ג`אזי נפלא לקטע סולו שלה, ובסוף, לאחר היסוס שלושתם מתיישבים יחד על ספסל צהוב בצד, מסכלים רגליים בהתאמה, ובאים אל המנוחה והנחלה. כיף של חוויה.

עוד היו בערב הזה הדואטים "כשהנעל מתאימה" מאת מיכל סממה וליה כהן ובביצוען, ו"אידרה בכוס תה" מאת עידן כהן עם מור ברנשטיין ועדי כתר. כמו השלישייה של רובין גם שתי היצירות הועלו במסגרות קודמות, כמו "גוונים במחול" או "אינטימדאנס".

לפרטים נוספים