הערב, (יום שני) יעלה המסך בבית האופרה בתל אביב על הפקה של "כלת הצאר", הפקה מיובאת של האופרה החדשה מוסקבה, תזמורת מקהלה זמרים וכמובן כל היתר (חוץ מהתרגום שהוא כרגיל מעשה ידיו של ישראל אובל) הגיעו ממוסקבה.

בעיית יחסי ציבור

"כלת הצאר" הוצגה כאן לפני כשמונה שנים  וגם אז היתה האופרה מיובאת מבית האופרה "הליקון" במוסקבה. "כלת הצאר" של רימסקי-קרוסקוב, אופרה מוכרת היטב לקהל הרוסי, פרצה לבמות המערב בעיקר בשני העשורים האחרונים.

"הסיבה לכך," אומרת הבמאית הישראלית יוליה פבזנר,  (שביימה לפני שנה נוסח חדש לאופרה בתיאטרון בולשוי במוסקבה), "לטעמי טמונה ביחסי הציבור של היצירה.  זו יצירה יפה והמוזיקה מרשימה, אבל כשבית אופרה במערב שוקל וחוכך בדעתו איזו אופרה להעלות הוא יחשוב  קודם כל על 'יבגני אונייגין' אחר כך על 'פיק דאם'.

"אם הוא רוצה דרמה היסטורית הוא יחשוב על 'בוריס גודונוב' של  מוסורגסקי. כלומר מנהל בית האופרה בערב יכין רשימה  של האופרות הרוסיות המוכרות  ואז הנה ישבץ בסדר העדיפויות את אופרה א' אופרה ב' ואופרה ג'. להגיע לאופרה ד' זה  כבר סיפור יותר מורכב. 

"אני חייבת לציין שלא כל בתי האופרה במערב נוהגים כך למשל בסן פרנציסקו  אולי הכי מערבי שיש, מעלים בקביעות אופרות רוסיות של מלחינים שונים".



כלת הצאר (צילום: יוסי צבקר)


החפצה של האישה
 
סיפור האופרה:  מארפָה, בתו של הסוחר סובאקין מנובגורוד, אמורה להינשא לבויאר (אציל) ליקוב, אבל גריַזנוֹי, איש השירות החשאי של הצאר איוון האיום, נשבע שהיא תהיה לו. כשהוא מבטיח לעצמו שהוא עוד ישיג אותה. הוא כמובן שוכח שהוא בזוגיות עם ליוּבּאשָה.

שוכח או לא, הוא פונה לבומליוס, רופאו הגרמני של הצאר שנותן לו שיקוי שאמור למחוק לנערה את הזיכרון כדי שהיא תשכח את ארוסה ותתאהב בו.

כאן נכנסת לתמונה ליובאשה הנזנחת. היא שמעה את שיחת גריזנוי והרופא  ומשכנעת אותו לתת לה נוזל אחר, רעל שישחית לאט לאט את פניה של מארפה. היא מציעה זהב ופנינים בתמורה לרעל. הרופא רוצה סקס בתמורה. אין לה ברירה היא נעתרת. בינתיים מצטרף למשחק שחקן חדש. הצאר איוון האיום בעצמו מחפש בת זוג, ומארפה היא אחת הפינאליסטיות מתוך אלפיים שכבר הגישו מועמדות. כמובן שהצאר בוחר במארפה שבינתיים הספיקה להיות לארוסתו של ליקוב ולשתות את הרעל שמזג לה בבלי דעת גריזנוי. 

מכאן ועד הסוף מתרחשת סדרה של אסונות: ליקוב מוצא להורג בגין ניסיון לכאורה להרוג אותה. מארפה שבינתיים היתה לכלתו ולאשתו של הצאר, מאבדת את שפיות דעתה בשלבים. בשלב הראשון היא חושבת שגריזנוי הוא ליקוב, בשלב הבא ניכרים בה סימני ההרס המוחלט, הנזק שגורם לה הרעל ובסוף מארפה תגיע אל מותה. ליובאשה מודה שהיא החליפה את שיקוי השכחה ברעל הממית לאט. גריזנוי הורג את אהובתו ומסגיר עצמו למשטרה.

"מכלל 15 האופרות של רימסקי-קורסקוב אני אוהבת בעיקר את זו ואת 'עלמת השלג' (שנֶגוֹרוּצ'קָה). ב'כלת הצאר' יש ענין אחד: הטרגדיה של האישה. החפצה של האישה אם תרצה. אין לה רצון משלה, כל אחד עושה בה כבחפץ: אבא שלה מכתיב לה את נישואיה עם ליקוב, כמובן בתנאי שהצאר לא יחשוק בה כאישה, גריזנוי מוכן להשיג אותה בכל מחיר, לרבות נטישת אהובה אחרת.

"הנורא מכולם הוא הצאר איוון האיום עצמו. היא מועמדת ותהיה בת זוגו ולצאר ועושי דברו כלל לא חשוב שהיא כבר ארוסתו של גבר אחר ומיועדת להיות אשתו של האחר בתוך יומיים".



כלת הצאר (צילום: יוסי צבקר)


אופרת דמים

מה מעמדה של האופרה ברוסיה?
 
"היא מאד פופולרית. יש בה יסודות של מוזיקה עממית, יסודות בהשראת המוזיקה הליטורגית הרוסית. וכל זה  מייצב את הפופולריות שלה. אבל הפופולריות שלה גרמה לרוסים באיזשהו מקום לא להבין את המשמעויות הגלויות ביותר של היצירה.
 
"כשביימתי את האופרה בשנה שעברה נתתי ביטוי גרפי מאד בוטה להופעתה של מארפה במערכה האחרונה. היא כזכור שתתה את הרעל שמכלה את יופיה ואת גופה מבפנים וכאשר מסירים את בגדי המלכות היא נותרת  ונוכחותה רחוקה מאוד מן האישה הצעירה והיפה שהכל חשקו בה. 
 
"הרוסים, וזה בעצם הסיפור, התייחסו ל'כלת הצאר' כאחד מנכסי התרבות לצד 'אגם הברבורים' או 'מפצח האגוזים' והגיעו לצפות באופרות הדמים הזאת גם ילדים בני שש ושבע עם הוריהם.  מאז נחקק חוק שמגביל את כניסת הצופים לגיל 14".
 
האופרה בנוסח שלך עדיין מוצגת?
 
"כן. ההפקה היא בהשראת ההפקה הקלאסית של הבולשוי ובנוסח החדש  האופרה מוצגת כרגע בסיור של הבולשוי בדרום מזרח אסיה". 

סוג של מסמך היסטורי
 
מיכאיל סגלמן, עיתונאי, מבקר מוזיקה, מנצח על מקהלת בית הכנסת במוסקבה, מורה, מפיק קונצרטים, משמש  כמנהל הספרותי של בית האופרה החדשה במוסקבה. הוא לא אחראי למוזיקה אלא דווקא לטקסטים. הערב הוא יצטרף בתל אביב לעמיתיו מבית האופרה המוסקבאי. 
 
בשיחתנו הטלפונית הוא מזכיר את ההפקה של  פבזנר ב'בולשוי' כהפקה נאמנה למקור. על ההפקה שנראה בתל אביב אחראי המנצח פליקס קורבוב, שהוא גם המנהל המוזיקלי של בית האופרה.
 
"לדידי זו אופרה היסטורית. כך רואים אותה ברוסיה, ונראה לי שגם בזמנו של רימסקי –קורסקוב, הקהל ראה בה סוג של מסמך היסטורי".

עד כמה נאמן הסיפור להיסטוריה הרוסית?
 
"גיבור האופרה גריזנוי הוא אופרנצ'יק, מאבטח צאר בעל סמכויות נרחבות. ואכן איוון האיום הצאר ששלט ברוסיה במאה ה-16 הקים את גוף המאבטחים עתירי הסמכות. באריה הראשונה קובל גריזנוי שבעבר הוא ראה בחורה שחשק בה, נכנס לביתה ופשוט לקח אותה ואיש לא יכול היה להתנגד אבל כעת הדברים אינם כה פשוטים. 
 
"ענין נוסף מרכזי בעלילה הוא בחירת הכלה לצאר. איוון האיום (שהיו לו שבע נשים) הכריז גם על תחרות לכלת הצאר. אלפיים צעירות נגשו לתחרות ומתוכן, לאחר מיונים שונים,  נבחרו 12. זה בהיסטוריה וזה גם באופרה. צעירה שנבחרה הגיעה לארמון עם בני משפחתה. הוריה הפכו לאצילים בחצר הצאר. כל זה קיים.
 
"גם עניין ההרעלות והרעלות הנגד מופיע בהיסטוריה הרוסית. לי כקורא של האופרה היום נראה שגם ליקוב, לכאורה הדמות החיובית, מי שהיה אמור לשאת את מארפה לאישה, אלמלא התערב הצאר בתהליך, גם הוא אופרצ'ניק, בדיוק כמו גריזנוי.  זו הסיבה שאביה של מארפה רצה בו כחתן, כמי שיקדם את ענייניו".
 
מעבר לסיפור  מה נראה לך הצד החשוב ביותר?
 
"לדידי יש כאן עימות בין הנשים שהן אנושיות והגברים שכולם ללא יוצא מן הכלל מתנהגים במין מכאניות. מבחינה זו לובאשה, המאהבת של גריזנוי היא הגיבורה. היא שנלקחה כשלל לאחר כיבוש נובגורוד על ידי הרוסים, היתה לבת זוגו הנאמנה והאוהבת של גריזנוי והנה היא מגלה שהוא עתיד לנטוש אותה ולכן היא מוכנה לשלם בגופה עבור הניסיון להחזיר לעצמה את הגבר שהיא אוהבת. הנשים הן הקרבן המובהק".




כלת הצאר (צילום: יוסי צבקר)



סימבוליזם בתפיסה הבימתית
 
מה מכל זה נראה על הבמה, עד כמה  הבימוי נאמן לנוסח המקורי?
 
"ראשית צריך לומר שהנוסח שמוצג בתל אביב, מקורו ברעיונות של יבגני קולובוב, מייסד האופרה החדשה, שהלך לעולמו לפני שההצגה עלתה על הבמה. המנצח פליקס קורבורוב השלים את המלאכה. על הבימוי מופקד יורי גרימוב, שבא מתחום הקולנוע והטלוויזיה וזו הפקת האופרה הראשונה שלו.
 
"נקודתית, בצענו מספר  קיצורים בפרקי מקהלה פחות חשובים ובאריות ששר ליקוב. מי שמכיר את האופרה יבחין מייד שהאופרה נפתחת בקטע מוזיקלי שאינו הפתיחה. את מקום הפתיחה תופס פרק מקהלה ליטורגי, גם הוא של רימסקי-קורסקוב. פרק שמכניס אותנו לאווירה הטקסית של האופרה.
 
"את הפתיחה התזמורת מנגנת מייד אחרי הסצנה הראשונה. מוזיקלית המיקום שם קל יותר לקהל כי הרבה מן הנושאים המופיעים בפתיחה מופיעים מייד בסצנה שאחריה, כלומר נוצר רצף מוזיקלי. המחשבה העיקרית בכל השינויים היו לשמר את המוזיקה וגם הבמאי שעניין האופרה חדש לו התבקש לשמור על ההפקה  שהמוזיקה תישאר המרכיב הדומיננטי ולא הצד התיאטרלי".

ובכל זאת יש תלבושות, תפאורה, תאורה. זו לא אופרה קונצרטית
 
"נכון, בתפיסה הבימתית יש הרבה סימבוליזם. התלבושות, בשונה מהפקות הבולשוי אינן העתק מדויק של הבגדים הכבדים של המאה ה-16 אלא רומזים לאותו כיוון. כך גם התפאורה שהיא כל מקום ושום מקום.
 
"מבנה מרכזי שיכול להיות בעת ובעונה אחת ביתו של גירזנוי, ביתו של ליקוב או ארמון הצאר. אני משוכנע שהקהל בתל אביב  יתחבר לאופרה בנוסח הזה."
 

"כלת הצאר" תעלה ב-8, 9, 11, 12, 13, 14, 18 ו-19 במאי 2015 בשעה 20:00, ב-15 במאי בשעה 13:00 וב-16 במאי בשעה 20:00, בבית האופרה - המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.  מחירי כרטיסים:175/237/304/378/428 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-692777.

לרכישת כרטיסים