היא הייתה אפורה
 
היוזמה של הבמאי אורי פסטר לקדם את תחום המחזמר הישראלי המקורי ולהזמין יוצרים חדשים להתנסות בסוגה הזאת הולידה לפני שנה וחצי את ״חג המחזמר בת ים״, וכבר הניבה שמונה יצירות בשני האירועים שהיו בסוף השנים 2013 ו-2014.
 
באירוע הראשון זכה בפרס הראשון המחזמר ״בילי שוורץ״ של אוהד חיטמן,  שכתב את המחזה, הפזמונים והמוזיקה, והועלה בבימויו של דניאל אפרת בגרסה בימתית חלקית ללא תפאורה. טל בלכרוביץ' וליאור רונן תזמרו לתזמורת קטנה של עשרה נגנים מסימפונט רעננה והמנצח היה רועי אופנהיים. את הכוריאוגרפיה יצר עומר זימרי.
 
הבאז בעקבות ההצלחה והפרס עשה את שלו ומכל התאטרונים שהגו ברעיון לאמץ את המופע עשה זאת תאטרון חיפה, ואף הגדיל לעשות כשהחליט שצריך להוסיף בשר ולהעמיד הפקה בימתית מלאה. כך צורפה לעניין שירילי דשא כשותפה לכתיבת המחזה, נוספו גם תזמורים של זוהר שרון, וחיטמן הוסיף עיבודים קוליים ללהקה.
 
עלילת המחזמר מתארת את פריחתה המאוחרת של בילי, מזכירה אפורה במשרד רואי חשבון, נלעגת במשרד ונשלטת בבית על ידי אמה המנסה למצוא לה שידוכים. רומן אסור במשרד בין הבוס לאחת הפקידות מביא לפתחה של בילי את יונתן גור, מגה-סלב נערץ. מה שמתחיל ככתרגיל שנועד להפיל את בילי הופך לרומן ולחתונה שהופכת למהומה. האם האהבה תנצח את המתנכלים לה? האם בילי תמצא את התיקון שיהפוך קש לזהב?
 
ההסתייגות היחידה שיש לי נוגעת למסרים במחזה שנוצרו, אולי מבלי דעת,  בנושאים כמו החפצת נשים, רומנים בין בוס נשוי לעובדת, והריון שהופך להיות עונשה של זו. דרמטורגיה רצינית הייתה מתקנת ופותרת את העניינים האלה.

בילי שוורץ, צילום: ליאור נורדמן

 
מוזיקה נהדרת
  
14 חודשים אחרי שזכה בפרס בבת ים הגיע הרגע שבו ״בילי שוורץ״ החלה לשיר, לרקוד ולשחק על במת התאטרון בחיפה, והבאז הראשון התחלף בבאז חדש עם קריאת ״יש!״ גדולה. ולא בכדי. התפאורה של סאשה ליסיאנסקי נבנתה כספר שכריכתו אפורה-כחלחלה חצי שקופה, למרגלות בימת התזמורת, ובין גרמי מדרגות וגשר. התאורה של אורי מורג עשתה פלאים בתוך המבנה הזה, וברגעים רבים השלימה את הצבעוניות העשירה של התלבושות הנהדרות של יובל כספין.
 
הגוונים העשירים היו מענה נכון למוזיקה הנהדרת ולפזמונים של אוהד חיטמן, שבמערכה הראשונה נשמעו בסגנון שפותח על ידי סטיבן סונדהיים. במערכה השנייה הסגנון הדרמטי התחלף לסגנון מוזיקלי ישיר שהבליט יותר רגשות עם פזמונים בעלי פוטנציאל להתגלות כלהיטים. רועי אופנהיים ועשרת נגני תזמורת המהפכה, שהחליפו את הסינפונטים, ביצעו את המוזיקה בסאונד מצוין שעיצב איציק פריד ובניהולו המוזיקלי של טל בלכרוביץ׳.
 
הבמאי דניאל אפרת היטיב לנצל את המסגרת החזותית היעילה והיפה ומצא פתרונות יפים לאקשן של המחזמר, שנישא על כתפי להקה מיומנת, כמה מהם השתתפו גם בגרסה המקורית, ששרה מצוין בהדרכתה הקולית של מאיה אבידן, ורקדה בקלילות את הרעיונות הכוראוגרפיים של עומר זימרי (שבהופעה שראיתי גם קפץ בהצלחה רבה  לאחד מתפקידי המשנה החשובים במקומו של השחקן שרון צור שנפצע באותו יום בתאונת דרכים). 
 


בילי שוורץ (צילום: דניאל קמינסקי)

מצחיק זוהר ומרגש
 
אפרת הצליח למצות את מיטב כשרונותיהם של כוכבי המחזמר ובראשם טלי אורן שקיבלה לידיה תפקיד נפלא עם טקסט ו״פזמונים״ שהיא היטיבה להגיש. אך בעיקר היה זה המשחק שלה שנע בין גווני האפור הטבעי לזוהר המתפשט מעיניה וממלא את הבמה בנוכחות של סטאר גדול. היא ידעה לחבר משחק דרמטי למצבים קומיים, ולעטר במאפייני סטנד-אפ.
 
לצדה, אולי מעליה - כפי שהיה במערכה הראשונה - הציצה מבעד לחלון מיקי קם שכוחה עמה כמו חדש. כל שבריר מילה, כל משפט כל הנד ראש הפך אצלה לביטוי המוסכם של המושג ״אמא״ (נכון לכל שיוך עדתי). במערכה השנייה, כשירדה אל העם, מיקי קם התגלתה במלוא תפארתה, ובפזמון מרגש ויפהפה על האמא שלה ידעה להזכיר לנו כי מאחורי כל צחוק יש גם אמת כואבת וגעגועים.



בילי שוורץ (צילום: דניאל קמינסקי)


 
אמיר הלל, מבוגרי הגרסה המקורית, היה תואם סלבריטאות בזמרתו הגדולה, בתנועה ובמשחק, ובמיוחד בביטוי הכאב שבאהבה. גם נילי צרויה המשיכה את הצלחתה בבת ים וגילמה מצוין את העובדת המתחמנת שהתאהבה בבוס שלה, נכנעה לו, ונותרה וכרסה בין שיניה. את הצוות המצוין השלימו היטב יפעת כהן, נועה גודל, דור אוחיון בר-נתן, דודי גזית, יהודה נהרי ויוסף אלון.
 
הנה כך גדלה ״בילי שוורץ״ מגרסה ראשונה ומוצלחת להפקה מרשימה ומהנה מתחילתה ועד סופה. לכו ותיהנו!