|
|
|
 המחזה הזה, שחיכה לגואל ישראלי, עולה עתה בביצוע תלמידי המשחק במחזור היובל של סטודיו ניסן נתיב בתל אביב, בניצוחו של ג׳ייסון דנינו הולט שתרגם, עיבד, עיצב את חלל הבמה וביים. למעשה, הולט יצר תזמורת שכליה הם השחקנים הצעירים, ולכל אחד ואחת בהם יש סולו שנוצר בעזרת חוויותיהם האישיות והולט חיבר אותם לקונצ׳רטו לתזמורת מסוג זה שיצר המלחין ההונגרי בלה ברטוק"
|
|
|
|
|
תלמידי ניסן נתיב תל אביב מצליחים ליצור דימוי מקומי מרתק למשל אנגלי מתוחכם
משל לבריטניה
Attempts On Her Life מאת המחזאי האנגלי מרטין קרימפ הועלה לראשונה בתיאטרון הרויאל קורט שבכיכר סלואן בלונדון לפני 18 שנים, ערב תבוסת השמרנים וראש הממשלה אז ג'ון מייג`ור ללייבור החדש וטוני בלייר שירש את ראשות הממשלה והחזיק במשרתו כ-11 שנים.
המתואר במחזה מתייחס לעשור שקדם לאירוע הזה – שנות שלטונם האחרונות של מרגרט תאצ`ר ושל מייג`ור – והוא כתוב כטקסט נטול הערות והגדרת תפקידים, למעט דמות אחת ששמה אֶן, שהיא דמות מתוארת במה שנראה כדיאלוגים שבחלקם היא המקיימת אותם בעצמה. לפני שבע שנים ראיתי את ההצגה בגרסה חדשנית בתאטרון הלאומי המלכותי ואת אן ייצגו בהצגה כל שחקניות הלהקה הגדולה.
הן וגם יתר השחקנים בלהקה הפעילו על הבמה טכנולוגיה מודרנית של מצלמות וידיאו מסוגים שונים הממלאות את הבמה יחד עם פנסי תאורה ניידים, כלי נגינה, מסך וידיאו ענק, ועוד אמצעים המעניקים לכל ההצגה דימוי של אולפן טלוויזיה, או של תוכנית ריאליטי מציצנית בת זמננו. השחקנים הם פועלי הבמה, הנגנים, המלבישים, המאפרים.
"אן" (צילום: יוסי שאני ירום)
המחזה שופע טקסטים שונים – סיפוריים בדרך כלל, פה ושם פיוטיים, דיאלוגים וקטעי "מקהלה" מדברת עם הרבה הומור אנגלי והלצות וסך כל הטקסט המקורי התפרש כמשל לבריטניה. המחזה מנסה לתאר אותה, או אולי את המאמצים להרוס אותה, ואף מעבר לכך, בוחן את מידת שותפותה שלה באלימות המאיימת עליה. התמונה החברתית ברורה והרקע הפוליטי נרמז באמצעות רגעים דרמטיים ואנושיים.
המחזה הזה, שחיכה לגואל ישראלי, עולה עתה בביצוע תלמידי המשחק במחזור היובל של סטודיו ניסן נתיב בתל אביב, בניצוחו של ג׳ייסון דנינו הולט שתרגם, עיבד, עיצב את חלל הבמה וביים. למעשה, הולט יצר תזמורת שכליה הם השחקנים הצעירים, ולכל אחד ואחת בהם יש סולו שנוצר בעזרת חוויותיהם האישיות והולט חיבר אותם לקונצ׳רטו לתזמורת מסוג זה שיצר המלחין ההונגרי בלה ברטוק.
משל לישראל
יתר על כן, התזמור הזה כולו מקומי גם כשהטקסט צמוד למקור והוא מתחבר להפליא למקצב האנגלי של קרימפ, שהגדיר את המחזה שלו כ"17 תרחישים לתאטרון״. גם כאן ההחלטה של הבמאי היא שרירותית ביחס לאיושו של כל תרחיש, כשם שהחליט החלטה ראשונית מהותית: כל השחקנים לבושים בחלוק לבן שחלקו העליון צבוע בכחול-ים בעיצוב של רוני יניב, וכולם עם פאות בלונדיניות של נשים.
כולם הם אותה אן אלמונית שפעם היא אנני או אניושקה, והיא יכולה להיות כוכבת פורנו, טרוריסטית בינלאומית, פליטה פוליטית ואפילו סוג של מכונית. אך התמונה שכל התרחישים יוצרת היא הפעם של משל לישראל של ימינו. לא כהתרסה או מחאה אלא כהתבוננות עצמית, רווית אהבה, דאגה וחיפוש אחר תעודת הזהות הביוטכנית שלנו.
"אן" (צילום: יוסי שאני ירום)
ה-attempts בשם המחזה מיתרגם בהצגה הזאת כניסיונות לתאר את חייה וקיומה של אֶן מבעד לעיניהם של השחקנים, סיפוריהם האישיים ורגשותיהם. זוהי נקודת מבט מסוכנת שהולט הצליח למקד אותה בהתנהלות של מסכת פולחנית מרשימה המתנהלת לצלילי התאורה המיוחדת שיצר יאיר ורדי ועל רקע הפסקול הסוגסטיבי שעיצב גל לב ועם תנועה מובנית לכל תרחיש שיצרה מרינה בלטוב.
היוצרים השותפים ככוהני הפולחן וכקרבנותיו, כאֶן או כבני השבט העדים-מספרים, הם: נדב איילון, בר אליקים, בצלאל בורוכוב, רוני גורנשטיין, חן חפץ, כרמל לבנון, טל מנדל, אורי סממה, עמית רגב, גיא רון, אור רותם.
כל אחת וכל אחד מהם בתורה או בתורו, בסולו או בדיאלוג, בקבוצה קטנה או הכללית, ראוי לשבח על ההתמסרות הטוטלית לדימוי הייחודי שיוצר המחזה במשך שעתיים, ללא הפסקה, של תאטרון שמביא גרסה קצת שונה לסוגת תאטרון הסיפור שאליה נסמכת ההצגה המרתקת והמרשימה הזאת.
14/05/2015
:תאריך יצירה
|