להקת מחול ממילנו כובשת את בימת ברלין ביצירה של מתן זמיר וניקולה משיה ("מתניקולה"), הבוחנת את מצבה של איטליה בת ימינו
על אמנות וצרכנות
אחד האתגרים הניצבים לפני יוצרים בתחום המחול כרוך בביטוי רעיונות חברתיים-פוליטיים שיציבו בפני קהליהם התבוננות מקורית במתרחש סביב להם, בדרך כלל אפילו בהשתתפותם הפעילה כאזרחים במדינתם. את האתגר הזה נטלו על עצמם צמד היוצרים מברלין ״מתניקולה״ (מתן זמיר וניקולה משיה) ולהקת המחול ממילנו Fattoria Vittalini.
היצירה בנויה כמחזה בן שלוש מערכות (ששמו בתרגום לעברית ״למטרה הזאת בלבד״) והיא ניסוי בימתי מתרתק של זמיר ומשיה האחראים לתפיסה הכללית, לכוראוגרפיה ובימוי, לתלבושות ולפסקול.
זהו מחול-תאטרון שיש בו שכבות מורכבות של התייחסות למצבה העכשווי של איטליה, וכפי שהתברר ללהקה בהופעותיה הרבות עם היצירה - באיטליה וברחבי אירופה - הדברים שהיצירה מביאה אל הבמה מבטאים קהילות שונות, ובעיקר גורפים הזדהות.
המחול בנוי כמחזה בן שלוש מערכות שונות זו מזו, הנשען על האמנות הקלאסית שנוצרה במהלך מאות השנים שעברו, ובמבט אירוני מספר על דור חדש שמרחפת מעליו עננה של אובדן ערכים, של אלימות ושל עריצות כלכלית. הומור ואירוניה חוברים להתבוננות כואבת במי שמבקש למצוא נחמה אך נקלע לתוך המערבולת של צרכנות ומירוץ אחר תענוגות החיים.
To This Purpose Only (צילום: יחסי ציבור)
המערכה הראשונה, לאחר פתיחה חזיתית של ששת הרקדנים, מתקיימת כולה בעירום מלא. החיוך של המבוכה שהרקדנים מציעים מיד ישוב ויופיע כמוטיב, וכמוהו גם זעקות אילמות של אימה וכאב. הרעיון התנועתי הראשוני הנובע מעולם הפיסול האיטלקי נחשף עד מהרה בשורת דימויים שבולט בהם זה של הפייטה הדתית. הגוף העירום הופך רוחני עד שסכין או נשיכת צוואר מזכירים שמדובר באדם החי, הנואש מסביבתו.
אבל מה שנשמע כפסימי יתחלף מאוד במערכה השנייה בהתבוננות אירונית בחברה הצרכנית שיודעת לנצל כל מרכיב בהתנהלותה,כולל פולחן של מערכת בחירות המתערבת בפולחנים דתיים.
המערכה הזאת בנויה אמנם משפע של חפצים ושינויי לבוש, אך היא צוברת ממדים של יצירה בארוקית צבעונית, שבשיאה מתרחש מהלך של בחירת מדונה והכתרתה. המערכה מסתיימת ברמיסתה ובמאבק בין הרקדנים להגיע אל האספרסו המתבשל ומדיף ניחוחות לכל אורך התמונה.
מקרנבל צבעוני אל אינטימיות אפלה
אם שתי המערכות הראשונות והמעבר ביניהן מבטאות את המרחב הציבורי באה המערכה השלישית ומחזירה אותנו אל האינטימי והרגשי באמצעות שלישיית בנים, בשחור ובאור עגמומי אפל - כשלושה נזירים המחפשים את האנושי שבהווייתם הדתית-רוחנית. שלוש הבנות יגיחו אליהם, עם פנסי לד ובלונים צבעוניים וכשפניהן מוסתרות במסכות ליצנים ויסעירו את התמונה לדימוי של מאבק בין הגוף לנשמה. הסיום שיגיע אחר כך יהיה דואט אירוטי נפלא בין שניים משלושת הנזירים.
כל המבנה הזה והתמונות המתחלפות בו מתקיים בשפע של רעיונות כוראוגרפיים ופיזיים על רקע של פסקול שמתחיל כרחש הרוח או אדוות גלים, מתפתח לרעש אורבני, משתמש במוזיקה של נינו רוטה ומינה רוטה, ומגיע לשיאיו בצלצול פעמונים. התאורה המרשימה של זמיר, משיה וג׳וליה פסטורה מתחלפת בין קור לבן ללהט אדום חם, ובין קרנבל צבעוני ופינות חשוכות.
To This Purpose Only (צילום: יחסי ציבור)
הלהקה המונה את הרקדנים מטיה אגאטיילו, קיארה אמליו, צ׳זארה בנדטי, נעמי ברשיאני, פייראדולפו צ׳יולי ומאורה די וייטרי הם שותפי יצירה במכלול רעיונותיה, ואף פועלים במהלכה כעובדי במה, אבזירנים, מלבישים. לכל אחת ואחד יש רגעים ״פרטיים״ של ביטוי אישי, אך בעיקרה זו יצירה קולקטיבית, היוצרת מבעד לעכשווי את הגעגוע לאותו עבר כמעט בלתי נתפש של תרבות-אמנות.
ההצלחה של היצירה הזאת ברחבי איטליה העידה כי מעבר ליופיה המרתק המסר הפוליטי-חברתי שלה עובר אל הצופים, וכך גם היה בסוף השבוע כאשר היא הועלתה בבכורה בברלין.
הלהקה האיטלקית שכבר הופיעה עם יצירתה My True Self ב"א-ז׳אנר" של תמונע לפני ארבע שנים וצמד הכוראוגרפים שיצרו אז בעכו את What On Earth המופלא מקווים לשוב אלינו עם היצירה המשותפת הזאת. נקווה שזה יקרה, והמגעים לכך כבר מתקיימים ומתקדמים.
האתר של "מתניקולה"
אתר להקת Fattoria Vittalini