אמנות למען האמנות
 
אפשר לומר כי ההפקה החדשה של ״טוסקה״ מאת ג׳קומו פוצ׳יני היא היפה וטובה ביותר מכל ההפקות שקדמו לה לרגלי המצדה, ואולי אף ההוכחה שאפשר לבצע שם את הרגעים האינטימיים ביותר.

כל זאת נעשה כמובן בעזרת השידור של המתרחש על הבמה לשני המסכים הגדולים מימינה ומשמאלה, מלווים בכתוביות התרגום המצוין של ישראל אובל,  ובמערכת סאונד משוכללת שעיצב יובל זילברשטיין, ששמרהעל גוונים ונימי-נימים של קולות הזמרים, המקהלות  והתזמורת. למאסטרו דניאל אורן נותר ״רק״ להפיח חיים בכל אלה.
 
מה שצריך לשם כך, וזה בהחלט ניכר בהפקה הזאת, היא ההבנה שהארוע הזה הוא בראש ובראשונה אופראי-בימתי, בחזקת ״אני חיה למען האמנות״, כשורה הפותחת את האריה הגדולה של טוסקה. אמנות שאיננה  מפגן ראווה של גמלים או סוסים וזיקוקין די נור (אם כי אני מניח שאלה יחזרו בדרך כלשהי בהפקה המתאימה לנסים ונפלאות חזותיים-אור-קוליים שתתנחל לרגלי הצוק, כנראה כבר בשנה הבאה כשתועלה שם האופרה ״שמשון ודלילה״).
 
עוד חזון למועד, אבל עד אז יהיה אפשר לשנן את הלקח שמלמדים בהפקה הזאת הבמאי ניקולא ז׳ואל ומעצבת התפאורה עמנואל פאבר, מעצבת התלבושות קטיה דופלו, ובמידה מסוימת גם מעצב התאורה ויניצ׳ו קלי שלא נכנע למרחבי הבמה הגדולה ולמרחק שלה מהקהל, האיר אותה כאילו היא מתקיימת על בימת המשכן, והניח לשידור הטלוויזיוני המצוין לחשוף את קשת הצבעים והאורות שהוא העניק למתרחש על הבמה.  
 


טוסקה במצדה (צילום: יוסי צבקר)




השיא של ה״טה דאום״
 
על עלילת האופרה  המתרחשת ברומא ביוני 1800 ועל תולדותיה ומיקומה בארון הספרים של המוזיקה, כבר נכתבו תילי תילים של מאמרים מאז הבכורה שלה שם בינואר 1900. המחזה שעל פיו נכתבה הליברית מספר על אהבתה, קנאתה והקרבתה של פלוריה טוסקה, הדיווה של האופרה האיטלקית, וכורך אותה באירוע פוליטי - הכיבוש הצפוי של איטליה על ידי נפוליון, שרבים ייחלו לו ואף פעלו בשמו כנגד שלטון העריצות שמיוצג ביצירה הזאת על ידי הברון סקרפיה ראש המשטרה, הגלויה והחשאית.
 
הרעיון המרכזי של העיצוב הבימתי הוא ביצירת קשת רחבה ועמוקה הנראית כחומה שבפינתה הקדמית מתנוסס פסל ענק של מלאך בנוסח הציור של רפאל.  בכל אחת מהמערכות הוקרן עליה דגם קיר שונה,  בראשונה אלה היו ציורי קיר, בשניה טפטים של לשכה, עם פתח סודי המוליך לחדר העינויים ובשלישית קיר לבנים אדומות של מעקה הגג.
 
במערכה הראשונה, המתרחשת בכנסייה, הבמאי השכיל למקם את התפתחות העלילה במרחב העצום של הבמה ואף הצליח לרגש בתמונת השיא של תפילת ה״טה דאום״ (ולצערי הטקסטים הלטיניים לא תורגמו, ואני מקווה שלא מטעמים פוליטיים), עם מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר, ומקהלת צעירי מורן, בניצוחן של שרית שטקלר והמנהלת המוזיקלית נעמי פארן.
 
במערכה השנייה הדרמטית, המתרחשת במשרדו של סקרפיה, הבמאי והתפאורן ביזרו את ההתרחשות בהגזמה מסוימת, אבל התעשתו ומירכזו את העימות הגורלי בין טוסקה לסקרפיה. במערכה השלישית, על גג מבצר סט. אנג׳לו, הם ניצחו בגדול ודווקא במיקוד ועם התפאורה המינימלית במרכז קדמת הבמה - עמוד שאליו יקשרו את קוורדוסי, אהובה של טוסקה, וכיתת יורים תכוון אליו את האש.

 
טוסקה במצדה (צילום: יוסי צבקר)  




טוסקה במצדה (צילום: יוסי צבקר)


טוסקה וכרמינה בורנה למרגלות המצדה

טוסקה במצדה תוקרן בצפון ובדרום
 
הישגי הזמרה, המשחק והניצוח
 
התוצאה הכללית הייתה שהעיניים והאוזניים היו מרותקות אל הזמרים הסולנים, ובראשם סבטלה וסילייבה הנהדרת, במשחקה, בקולה ובזמרתה כטוסקה. היא הייתה אש וגופרית בקנאתה לקוורדוסי, ואחר כך בתיעובו של סקרפיה, והיא היה רכה ומלאת תקווה ואמונה בדואט האחרון שלה עם אהובה. 
 
גוסטבו פורטה היה נפלא בטנור רב העוצמה שלו בתפקיד קוורדוסי. סרגיי מורזאב היה סקרפיה בכל משחקו וזמרתו בנוסח המזכיר את מיטב הביצועים ההיסטוריים של התפקיד הנהדר הזה. ולדימיר בראון היה משעשע בתפקיד שמש הכנסיה ויוסף ארידן שר וגילם מצוין את ספולטה, סוכן המשטרה.
 
ומעל כולם, מאסטרו דניאל אורן שליכד את כל הכוחות המוזיקליים שעמדו לרשותו והפיק מהם את המוזיקה המושלמת של פוצ׳יני, ובמיוחד מנגני התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון שכל כליה נשמעו צלולים ומדויקים, והגיעו במלוא היקפם אל מרחבי התאטרון הענק שהוקם למרגלות המצדה.
 
אני ממליץ כמובן לנסות ולתפוס כרטיסים לשתי ההופעות הבאות שיהיו השבוע, ואני ממליץ גם למי שיכול להזדמן ביום חמישי לאופקים, עפולה ומעלות-תרשיחא שאליהן יועבר שידור ישיר ממצדה שיוקרן על מסכי ענק.



טוסקה במצדה (צילום: יוסי צבקר)

לרכישת כרטיסים

הסעות למצדה