|
|
|
 רקדני להקת הבלט החדשה של נס ציונה תחת הדרכתו של אלי לז , שחזר לארץ אחרי שלושים שנות יצירה בחו״ל, הראו כי חזית הבלט הקלאסי בארץ יכולה להתרחב, וראוי שכך יהיה"
|
|
|
|
|
הכוראוגרף הישראלי אלי לזר שב ארצה ומצא דרך ותמיכה להקמת להקת בלט קלאסי מפתיעה
קהל מכור ומסור
יותר מכל וקודם לכל ראויה עיריית נס ציונה, והעומד בראשה, לברכות וטפיחה על השכם. בימים שבהם פרנסי ציבור מחפשים איך לחסוך ואיזה תירוץ טוב יימצא להתערב ולחתוך, הם בחרו לחנוך אגף תרבות - נכון, לא מסוכן פוליטית - שתובע השקעה ברורה של משאבים שיושקעו בתורם ביצירה. וכשיש 2,000 תלמידי בלט ומחול בעיר הזאת - אין סיבה שלא תהיה לה להקה משלה.
הפעם מדובר באמנות שנדמה כי היא מתעקשת להמשיך ולהתקיים חרף קשיים ולמרות היותה, בעיני רבים, ארכאית ומיותרת. הכוונה כמובן לבלט הקלאסי שתובע מערכת יצירתית קפדנית, כובלת במשטר הפנימי שלה, שפתה מדויקת ותובעת ביצועים טכניים שבעדם גם תגיח אמירה אמנותית משמעותית.
בעיני רבים הצורה והשפה של הבלט הקלאסי איננה נגישה. אבל המבנה, התנועות המוגדרות, העלילתיות של היצירות הגדולות, המופשטות של היצירות הקצרות יותר, הווירטואוזיות של הסולנים, האחידות של הכורוס - כל אלה יכולים להעניק לצופים חוויות אסתטיות מרגשות. יעידו על כך מחיאות הכפיים הנלהבות שעצרו את המופע שוב ושוב. בקיצור - יש קהל מכור ומסור לבלט הקלאסי.
ויש, ואולי זו אחת התוצאות הברורות, משיכה עזה של ילדות וילדים - בדחיפה קלה או כבדה של הוריהם - לעשות כזה פירואט, להתייצב זקוף על הפוינט, לעשות ערבסק מושלם, לרחף באוויר אל זרועות הפרטנר האוחזות חזק ובמין רוגע ורוך מורידות את בת הזוג לקראת הרגע הווירטואוזי הבא.
חופש (צילום: אווה קרסוצקה)
התלהבות ומיומנות
את כל אלה ראיתי, עם כל ההוד הראשוני ועם כל הלהט של רקדני להקת הבלט החדשה של נס ציונה, שבמשך שלושה חודשים עמלו תחת הדרכתו של אלי לזר, הכוראוגרף שחזר לארץ אחרי שלושים שנות יצירה בחו״ל, והקים את האנסמבל בן עשרת הרקדנים והרקדניות, מישראל ומארצות רחוקות. הוא והם השביעו נחת בבכורה וביצירה ״חופש״ הראו כי חזית הבלט הקלאסי בארץ יכולה להתרחב, וראוי שכך יהיה.
לזר נמנע ממפגן ראוותני ביצירה האינטימית שלו, שנרקדה בשטף ובחן רב לצליליו של יהודה פוליקר, עם סט תלבושות יפהפה שעיצבה אנה חרושצ׳ובה ותאורה קלאסית מצוינת של שי יהודאי. הכוראוגרפיה היטיבה להשתמש ביכולות של הרקדנים ואיפשרה להם להנכיח את אישיותם מבעד למרקם העדין שלזר יצר עבורם בשלושת חלקי היצירה.
האנסמבל אמנם קטן, אבל ברגעי הכורוס ניכר היה שההתלהבות ממלאת את החסר. ה״עלילה״ לכאורה התמקדה במהלך התפתחותו של גבר, שאותו רקד היטב ייגור מנשיקוב, גבוה ומוצק, שנפשו - אותה גילם יואב בוסידן ברגישות ובמיומנות רבה של ביטוי - מוליכה אותו בנתיבי חייו, מנעוריו אל בגרותו וגילוי עצמיותו.
היצירה כללה שלושה דואטים, שתי רביעיות ושלושה סולואים שבהם בלטו גם הרקדנים מוריאל דבי וסרג׳יו אלווארז, הרקדניות מריה סלקטור, פלביה גרסיה ותכלת הר ים. הם הראו שליטה טכנית ורגישות מבע שמעוררים תקווה לשוב לראותם ביצירות מורכבות ותובעניות יותר. כמוהם גם רונה לרנר, סבסטיאן פטילו וניקולאס אירלדי.
האנסמבל הזה צעיר והדרך שנפתחה לפניו עם אלי לזר מבטיחה ראוי מאוד לברך על היוזמה הזאת בנס ציונה, וראוי אף יותר כי ערים נוספות יצטרפו למהלך ויקימו להקות בלט ומחול, וזה לא בשמים.
חופש (צילום: אווה קרסוצקה)
22/06/2015
:תאריך יצירה
|