פסטיבלים - פר גינט בריבוע

דורון תבורי מפנטז, נהנה ומתייסר בעיבוד היצירתי של רנה ירושלמי ובתרגום חדש של דורי פרנס

ניחוח עממי ושגב לשוני

הנריק איבסן (1906-1828), יצא למסעו הארוך כמחזאי כשהיה בן 22 אך רק שבע שנים אחר כך העלה את ״פר גינט״ ״פר גינט״, המתבססת על קובץ אגדות עם שהתפרסם ב-1845, וגם על בני משפחתו. היצירות שכתב אחריה הטביעו את חותמו כאבי הדרמה המודרני (יחד עם המתחרה הרציני אוגוסט סטרינדברג משוודיה).

המחזה של איבסן יוצא דופן במכלול יצירותיו, בשפה המיוחדת שלו ובצירוף המיוחד של פיוט ופרוזה, ובארבעים תמונות בחמש מערכות שנקראת כתסריט-על של סרט קולנוע. את הטקסט המחורז תרגמו בעבר לאה גולדברג, להצגה שהועלתה בהבימה ב-1952 עם שמעון פינקל בתפקיד פר, ואחר כך איתמר אבן זוהר להצגה שעלתה ב-1971 בבימויו של יוסי יזרעאלי עם יוסי בנאי בתפקיד פר, ועם אחת התפאורות המיוחדות שהיו בתאטרון הישראלי לדורותיו שעיצב דוד שריר.

בגרסתה החדשה של רנה ירושלמי התרגום הוא של דורי פרנס, שידע לשמור על הניחוח העממי ועל השגב הפיוטי בפתרונותיו ובמרקמיה של עברית הזורמת כנהר שופע בדיאלוגים, במונולוגים, ובשירים הקטנים. תרומתו של התרגום להצגה מקבלת משנה תוקף כגורם השומר על אחדות דמותו של פר בתוך העיבוד ״המפצל״ אותו ומבחין בין תופעותיו הבימתיות.

ירושלמי בחרה לתאר את מסע חייו של פר מבעד לזכרונותיו כזקן השב למולדתו אחרי 50 שנות נדודים בחיפוש אחר האני האבוד שלו. הוא רואה את עצמו בשלבים המוקדמים והמתקדמים של מסעו, ותמיד בלווית ״ממחזר״ (במקור: מתיך הכפתורים) - דמות מאיימת ששנשלחה לאסוף את נשמתו של פר, ומתחנה לתחנה במסע, נכנעת ודוחה את עברתה למחזור.

תאטרון ושמו פר

בזכרונותיו פר הזקן והצופים פוגשים את פר הצעיר עם אמו, שוגה בדמיונות ובחלומו להיות קיסר, חוטף את אינגריד מחתנה, מתאהב בסולווי, זונח אותה ובתמונה מרגשת הוא מוליך את אמו אל מותה. בהמשך הוא נפגש עם מלך הטרולים ובתו, בורח אל מעבר לים, נוחת במרוקו כאיש עסקים ואחר כך במצרים ותמיד כשדמותו הייחודית נעה על פסים של פנטזיה תמימה, חלומות, שגעון גדלות, שקרים, וחטאים שרודפים אותו בכל אשר יילך.

באמצעות הפיצול של דמות פר ירושלמי בוחנת את מעמד התאטרון כזירה דרמטית בפני עצמה ללא תלות במחזה המוצג. ״בתאטרון הקרב הוא על ״היש״ בתוך ״החלל הריק״ וחווית החמקמקות של כל מה שנדמה לנו כמציאות, קיומיות וממשות״. למעשה, כפי שהיא מביימת את הצגתה, זו גם יכולה להיות הגדרת של פר כתאטרון המחפש משמעותו, את קיומו, את מעמד הזמן המשתנה בו.

כך גם המוזיקה של אבי בללי שיוצרת מסע של זמן וממלאת המרקם המיוחד שנבנה על במת נחמני 4 בתפאורה של ניב מנור. יש בה בימה ניידת, סולם, משטחים ועוד מרכיבים היוצרים מצבים שונים, שמחוזקים בוידאו ארט של עידן לוי ובעיקר בתאורה של אבי יונה (במבי) בואנו שממציאה חושך ואור, צפון קר ומדבר לוהט. יהודית אהרון עיצבה סדרות תלבושות יפות למציאות ולדמיון, לאנושי ולאגדי-מיתי.

פר-גינט-יחצ.gif

פר גינט (תמונת יחסי ציבור)

ארבעה שהם אחד

דורון תבורי מעצב את פר הזקן באמצעות הווירטואוזיות של משחקו, תנועתו וקולו, אפילו כשהוא צרוד מאוד. לאחר התמונה הראשונה, כשהוא מגיע בספינה אל חופי מולדתו, תפקידו מעוצב כעד ראייה למעשיו שלו, שגם מתערב במתרחש שהיה. מה שמרתק במשחקו זו ההזדהות הפיזית של הגוף הזקן המט ליפול עם הגוף הצעיר המבקש לפרוח.

זה בולט במיוחד כאשר הוא צופה בפר גינט הצעיר בגילומו המקסים של עמרי רווה, בוגר צעיר של סמינר הקיבוצים, שהשתלט להפליא, ובהגייה ברורה על הטקסטים הפיוטיים, על משובת הנעורים והאשליות של פר, ובשיא המרגש של הובלת אמו הגוססת במזחלת הדמיונית, בסוף המערכה הראשונה. ירדן גלבוע מגלמת ברוך ובכאב את האם, ובהמשך היא נוקשה ושולטת כמנהלת בית המשוגעים במצרים.

במערכה השנייה מגלמים את פר ישי בן משה, נלהב ותוסס בתמונת מרוקו, ואלחי לויט המעצים את טירופו של פר כשהוא ״נביא״ מאושפז בבית משוגעים במצרים. שלושתם עם תבורי במרכז ומסביב להם יוצרים דמות מרתקת שלמה.

נעם בן אז"ר מעצב דמות מרתקת של הממחזר במשחק המדגיש את הרוגע של הזמן החולף, שיש לו סבלנות, שיודע מה הנתיב שבו יילך פר, ואשר בתחנותיו הם ישובו וייפגשו. אזר גם מפגין כוחניות מאיימת בעיצוב את דמותו של מלך הטרולים. כך גם חן גרטי כבת מלך הטרולים שיודעת לפתות וללכוד את פר ברשתה. הגר טישמן טובה כסולווי, הדס אייל מרשימה כאינגריד וכאניטרה, ואליהן מצטרפים היטב הדר ברבש, אורי לבנון ואיתי שרון בתפקידים אפיזודיים.

בסיכומו של דבר המפגש החדש עם הפנטזיה הפיוטית של הנריק איבסן, מעניק במהלך שעתיים וחצי חוויית תאטרון שמביט על עצמו מבעד לעיניו של פר גינט למוד הניסיון וכמוהו כרנה ירושלמי וכדורון תבורי והשחקנים הצעירים מחכה להרפתקה הבאה.