|
|
|
 חינו של המחזה הוא ביכולתו של המחזאי לטפל בנושאים האלה במלוא הרצינות באמצעים קומיים מובהקים, ואת זאת השכיל להדגיש במאי ההצגה סיימון גודווין, שהצליח לעצב משחק נפלא ובקצב מרתק, עם תפאורה נהדרת ובעיקר עם קבוצת מוזיקאים שהשתתפו במתרחש בהופעה מפתיעה של כל אחד מהם, ולא רק בישיבה על המרפסת בצד הבמה למעלה."
|
|
|
|
|
העידן החדש בהנהלת התאטרון הלאומי האנגלי מסמן רפרטואר ויוצרים שנעדרו ממנו בעידן הקודם
פנים חדשות
במהלך השנה האחרונה התרחשו בתאטרון הלאומי האנגלי תהליכים שנועדו לסמן, בין השאר, את חלוף יובל השנים מאז פתיחתו ב-1964 בניהולו של לורנס אוליבייה. מאז כיהנו בתפקיד הנחשק הבמאים פיטר הול,ריצ'רד אייר וניקולס הייטנר שסיים לפני כארבעה חודשים את כהונתו עתירת ההצלחות ושיפוץ מסיבי של התאטרון בגדה הדרומית של התמזה.
יורשו של הייטנר, רופוס נוריס, התקבל על ידי התקשורת האנגלית בחששות מסוימים מפני הטיית הקו הרפרטוארי לכיוון שמיועד כהגדרת כמה מבקרים ל"מעגל אידאולוגי" שמעניין רק חוגים לונדוניים. משהו כמו טענות שנשמעות אצלנו בהקשר הפוליטי הנוכחי כאילו התאטרון הישראלי בכללו מיועד לבועה התל אביבית.
אבל לפחות בשלב הזה אחרי מאה ימי חסד נראה כי נוריס הרגיע את החששות, והרפרטואר הצפוי בהמשך למה שכבר מוצג על פי קביעותיו הראשוניות - שנעשו בתקופת החפיפה עם הייטנר - מבטיח שילוב של ישן וטוב עם חדש ונעלם עדיין. החלטה אחת שכבר עושה גלים היא החזרתו של המחזאי-במאי פטריק מארבר לשורות הקדמיות של התאטרון. יש המברכים, אך בשיחות עם כמה מעמיתיי שמעתי גם הסתייגויות. מחזה שלו אראה בהמשך השבוע ובחלקה השני של הרשימה הזאת אתייחס להצגה שכבר "כתב" וביים.
תככים וחתיכים משכבר הימים
ההצגה הראשונה שראיתי הייתה הקומדיה הרומנטית-שרמנטית Beaux' Stratagem מאת המחזאי האירי בן המאה ה-17 ג'ורג' פארקהאר. שם המחזה שהועלה ב-1968 בקאמרי בתרגום של ט.כרמי נקבע אז ל"נוכלים ואוהבים" אך הנוכלות שבשם העברי זו הקצנה של המשמעות, שהיא בעצם "אסטרטגיה של חתיכים".
עלילת המחזה, שנכתב ב-1707 והועלה בהצלחה מיידית חודשיים לפני מותו של פארקהאר, מתארת שני צעירים בני מעמד נמוך שמתכננים כניסה למעמד הבינוני באמצעות השתדכות לנשים בעיר רחוקה מלונדון. החידושים העיקריים של פארקהאר ביחס לקומדיות של תקופת הרסטורציה ואף ביחס לתקופת הצגתו של המחזה היו בשני נושאים: מעמדן של הנשים כ"עצמאיות", ובמיוחד הרעיון המהפכני של גירושין.
חינו של המחזה הוא ביכולתו של המחזאי לטפל בנושאים האלה במלוא הרצינות באמצעים קומיים מובהקים, ואת זאת השכיל להדגיש במאי ההצגה סיימון גודווין,שהצליח לעצב משחק נפלא ובקצב מרתק, עם תפאורה נהדרת ובעיקר עם קבוצת מוזיקאים שהשתתפו במתרחש בהופעה מפתיעה של כל אחד מהם ולא רק בישיבה על המרפסת בצד הבמה למעלה (כרגיל בתאטרון הלאומי - המוזיקה תמיד מבוצעת חי).
שני השחקנים בתפקידי החתיכים התחמנים היו מושלמים - אחד מהם הוא סמואל בארבר,שהיה הנער היהודי פוזנר בהפקה המקורית של "נערי ההיסטוריה", בלונדון ובברודוויי, וגם בסרט. הוא כבר איננו חמוד כשהיה, אבל הוא מקסים כמו אז בשילוב של הרציני והקומי. אבל מי שגונב לו את ההצגה הוא החתיך השני ג'פרי סטריטפילד, המבוגר יותר וגבה הקומה, שברגעים רבים נטל את ההובלה הקומית לקצוות עשויות בדייקנות בגופו ובקולו.
למעשה כל בעלי תפקידי המשנה, ובעיקר השחקניות, יצרו תמהיל מעולה של רגש אמיתי ומשחק ברגש, מעין קומדיה של טעויות מכווונות לבלבל את האויב על הבמה לשמחת הקהל שנסחף בפרצי צחוק רמים. ההצגה הזאת על פניה שמרנית, אך מהסוג שמענג את חוויית התאטרון, והיא תרוץ עד אמצע ספטמבר, ועדיין אפשר לתפוס כרטיסים.
תככים וחתיכים (צילום: Manuel harlan)
שלושה ימים בכפר נוסח אנגליה
ההצגה השניה שראיתי בתאטרון הלאומי האנגלי, "שלושה ימים בכפר", היא הצגה טיפוסית מאוד לתאטרון האנגלי במאה השנים שעברו שאימץ לעצמו את המחזאות הרוסית לדורותיה כאילו הייתה אנגלית. איכשהו זה הצליח להם מעת לעת, אך בעיקר זה איתגר מתרגמים ומחזאים לעשות שינויים שיחזקו את הקשר בין הקהל לתרבות הרוסית. בין השאר משום שהאידאולוגיה האינטלקטואלית נטתה לעבר הענק הרוסי, ובעיקר כשהיה סובייטי ואדום מדם. מרגלים מזה, תאטרון מזה.
על פי הקרדיט, את המחזה כתב פטריק מארבר שנזכר בפתיחת המאמר, ובקרדיט המשנה נכתב כי זו "גרסה של 'חודש בכפר' של טורגנייב". זו הגדרה נכונה, כי כן מארבר קיצץ וחתך את המחזה המקורי בן ארבע השעות של איוון טורגנייב, שהועלה על במה לראשונה ב-1872, שלוש שנים אחרי פרסומו.
מה שנותר מהמחזה המקורי הוא שלד העלילה, שבמרכזה סיפור אהבה בלתי אפשרית. מה שנותר היו רק נגיעות קלות מאוד בעומק ההתבוננות של טורגנייב באנשי הכפר הרוסי, בעלי אחוזות, אצולה, משרתים ועוברי אורח. את אלה הביא הבמאי חנן שניר להבימה לפני עשר שנים באחת מהצגות המופת של התאטרון הישראלי.
מארבר הוא גם במאי ההצגה העשויה במקצועיות נקייה אך כמו החסר במחזה שלו כך גם ההצגה נותרה שילדית, ממש כמו התפאורה המופשטת, מעניינת כשלעצמה אך מעלימה בפועל את תחושת הכפר ומרחביו. רק ההומור המאונגלז נוסח אוסקר וויילד בדיאלוגים הציל את המצב ובמיוחד תמונה קומית מובהקת אחרי ההפסקה, שגרפה תשואות סוערות בזכות משחקם הנהדר של השחקנים שגילמו את הרופא ואת המחנכת הגרמנייה.
כמוהם גם שחקני המשנה הרבים מצאו את הטון והגוון הרוסיים, אך בעלי התפקידים הראשיים, יעילים ומקצועיים ככל שהיו, ייבשו את התפקידים, גם אם לקראת הסוף היטיבו להזיל דמעות. כבר בהפסקה שמעתי איך רבים מזכירים בגעגוע את משחקה של הלן מירן לפני יותר מעשור בתפקיד הראשי של נטליה המאוהבת בסטודנט שמלמד את בנה. אני זכרתי את משחקה המרתק של אסנת פישמן אצלנו. אמנדה דרו שמשחקת את התפקיד עתה לא חוללה את נס ההתרגשות והאמפטיה.
שלושה ימים בכפר (צילום: Mark douet)
גם תפקידיהם של בת חסותה הצעירה ורה, של בעלה ושל הסטודנט בליאייב נותרו אפקטיביים אך נטולי עומק, בין השאר משום שתפקידיהם נפלו קרבן לחרב הקיצוצים. רק השחקן גוהן סים הצליח לעצב יפה את רקיטין, ידיד המשפחה המאוהב שנים רבות בנטליה, מבלי להודות בכך עד לרגע הווידוי הבלתי נמנע.
בסך הכל ולמרות שעל פניה ההצגה נראית טוב, יצאתי ממנה מאוכזב - לראשונה מאז שהתמכרתי להצגות התאטרון הלאומי האנגלי. הערב, מכל מקום, מחכה לי שם פגישה מסקרנת עם מחזה חדש של אותו פטריק מארבר על עולם הכדורגל החובבני בפריפריה.
03/08/2015
:תאריך יצירה
|