דווקא בנקודות שבהן שההצגה החדשה של בית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ` אינה מנסה להתרחק מדי מן המחזה המקורי של ג`ורג` טבורי, היא מצליחה לרתום את היצירה לשירות הזיכרון והאימה.
למחזה המקורי נוספו בדיחות שואה
לאחר הפסקה כפויה שב בית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ` להזמין קהל להצגות תלמידיו בשנת הלימודים השלישית, והפעם במתקן החדש בתחנה המרכזית (במקום שפעל עד לא מכבר הסטודיו של עידו תדמור).
ההצגה הראשונה בבית החדש היא טיפול נועז במידה מסוימת בחומרים הרגישים של השואה, באמצעות עיבוד של הבמאי יואב מיכאלי והתלמידים למחזה "היובל" מאת המחזאי היהודי-הונגרי-אוסטרו-גרמני ג`ורג` טבורי. המחזה נכתב ב-1983 לציון היובל לעליית הנאצים לשלטון וכתגובה להתעוררות הניאו נאצית בגרמניה.
עלילת המחזה מתרחשת בבית קברות יהודי על גדת הריין, שצעיר ניאו נאצי משוטט בו ומשאיר כתובות נאצה על המצבות, שמתוכן מגיחות לחרדתו רוחות רפאים של יהודים שנרצחו בידי הנאצים. הן אינן מוצאות מנוחה בקבר ושבות לחוות את אירועי הזוועה ואת רציחותיהם.
העיבוד מצמיד למחזה המקורי תוספות כמו קטעים מהמחזמר "קברט" ואסופת בדיחות-שואה, וקיצורים שונים שנועדו לתת לעניין מגע ציני-מקאברי "נועז". אבל מה שבאמת ובתמים נועז בכל העניין הוא דווקא המקור של טבורי המייתר לחלוטין את התוספות.
מצרף נכון של משחק-תנועה
עם זאת, ההצגה עצמה על כל מרכיביה מרשימה הן בזכות השימוש המצוין בתפאורה המופשטת המרמזת לקברים ומצבות (שכנראה עוצבה בידי התלמידים) שנעורים לחיים באמצעות התאורה הטובה שעיצבו מיכאל צ`רניאבסקי ואינה מלכין, ובעיקר במשחקם של התלמידים, ששניים מהם, ציון אשכנזי וגזית קולטון, אף עיצבו את התלבושות המצוינות, המייצגות שרידי בגדים ושרידי תכריכים.
יואב מיכאלי בנה את ההצגה על מצרף נכון של משחק-תנועה, שהייתה בו לרגעים עוצמה כואבת. תמונת הסיום, שבה מתוארת תלייתם של עשרים ילדים, היא שיאה של ההצגה מבחינת הסיפור וביצועו הבימתי רב ההשראה.
ציון אשכנזי היה משכנע מאוד בתפקיד הראשי של ארנולד שטרן, וגזית קולטון הייתה נוגעת ללב בתפקיד מיצי, שסיפוריהם הם חוט השני של המחזה. משחק מרשים באפיזודה מצמררת נתנו רון שמעוני, בתפקיד הספר אוטו וטמיר קופר בתפקיד הלמוט, מאהבו הגרמני שהחליט לעבור ברית מילה. לתומר כהן יש נוכחות ברורה כניאו נאצי, ושאר התלמידים השלימו את הצוות בתפקידים שונים.
בסיכומו של דבר "SHOWאה?" הוא ניסיון מעניין, והזדמנות שלא נמצאת אפילו במרתפים של התיאטרונים הרפרטואריים שלנו, לטפל בשואה בדרך שעדיין איננו מורגלים בה, תוך הגברת המינון של מרכיב הסאטירה וההומור השחור.
לפרטים נוספים
07/12/2005
:תאריך יצירה
|