|
|
|
 ובמרכז בתפקיד האב אוסקר שולט בכיפה נורמן עיסא, במשחק הנראה ונשמע כסטנד אפ מורכב, בהתחלה בתוך ההתנהלות של מפגשיו הראשונים עם בנו ובן זוגו, ובהמשך בפניות ישירות אל הקהל, כולל איתור הומואים פוטנציאליים בשורות הראשונות, כולל קטע מבריק ללא מילים שהזכיר לי בביצועו הנפלא את יוסי בנאי. עיסא מצליח ליצור דמות שלמה, מצחיקה מאוד, כשהוא מחבר היטב את פרשיית הבגידה של אשתו ואחיו עם ההוצאה של בנו מהארון של הפחד לגלות את האמת."
|
|
|
|
|
מחזה פשטני ממתחם התאטרון המסחרי התגנב להבימה על כתפיו החזקות של נורמן עיסא שטוח ורדוד
מי שיפתח לפני התחלת ההצגה ״משפחה עליזה״ את התכנייה העשירה במידע שערכו רות טון מנדלסון ורמי סמו עשוי לחשוב שהוא עתיד לצפות בדרמה איכותית חשובה על מצב האומה הלהט״בית. הכל בה אומר חשיבות של הנושא ההומוסקסואלי, ובעיקר נוכח צירוף המקרים של העלאת ההצגה ביוני, כחודש וחצי עם לפני הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, ועתה עם פרסום מסקנות החקירה על מחדלי המשטרה.
אבל המחזה האמריקאי שנכתב ב-1970 על ידי צמד המחזאים רון קלארק וסם בובריק רחוק שנות אור לא רק מימינו - כמחזה - אלא גם ממחזות כמו ״הנערים בחבורה״ שקדם לו בשנתיים ו״סיפור אהבה בשלושה פרקים״ שנכתב כעבור 12 שנים. מאז נכתבו והוצגו מחזות מרתקים על שלל נושאים הקשורים לעולם הלהט״בי, וגם הקולנוע והטלוויזיה האיכותיים לא נותרו מאחור.
עלילת המחזה מספרת על אוסקר צ׳יימברס, שאשתו מזה שלושים שנה, שרלוט, נטשה אותו לטובת אחיו יוליוס וברחה אתו למקסיקו. הוא מגיע לניו יורק מהעיר הקטנה שבה הוא מנהל מכבסה לניקוי יבש, עולה 16 קומות וכדי למצוא נחמה אצל בנו אורסון. עד מהרה הוא מגלה לתדהמתו ובאי אמון מוחלט שבנו יחידו, אורסון, חי בזוגיות עם גבר קצת נשי ששמו גאדסון, יועץ לזוגיות, שמחליט לעשות את מה שאורסון אינו מסוגל עדיין, ומגלה לאב ההמום את האמת על זוגיותם.
ניסיונותיו הסיזיפיים של האב לשכנע את הבן לחזור בו מהווייתו הלא תקינה בעלילה עולים בתוהו, כולל גיוסה של זנזונת ש״עובדת באו״ם״ ומוצאת תעסוקה בכל זאת בחדר השינה. בשיא ייאושו וסיוטיו מגיע הפתרון בדמות שובה המפתיע של אשתו, ההשלמה עמה, וכמובן, וכצפוי מראש, ההשלמה עם העדפתו המינית של הבן ועם חתנו.
במיטבו ״משפחה עליזה״ הוא מחזה להצגה במתחם התאטרון המסחרי, או כאב-טיפוס לסיטקום טלוויזיוני. הוא שטוח, אפילו רדוד, גם אם לאחר כשלונו הראשון בברודוויי בכל זאת זכה לעדנה בכשלושים וחמש מדינות. יש גם סרט נשכח שנעשה על פי המחזה ובו הומרה המשפחה היהודית במשפחה אפרו-אמריקאית. גם בגרסת הבימה, בתרגומו-עדכונו הטוב של ירון פריד, נעלמו הסממנים היהודיים.
משפחה עליזה, צילום: ג`ראר אלון
סטנד אפ מורכב של נורמן עיסא
נתן דטנר ביים את המחזה הקאמרי בקצב מבריק ויעיל כיאה להצגה המיועדת להיות להיט-קופה והתגבר היטב על החלל העצום של התפאורה של אלכסנדרה נרדי המתפרשת במלוא רוחבה, עומקה וגובהה של בימת אולם רובינא. מאיר אלון האיר כהלכה, סבטלנה ברגר עיצבה תלבושות יפות ותואמות לדמויות, אריק אביגדור ערך את פסקול המוזיקה, ואורן דהן עיצב קטעי ריקודים סלוניים בביצועם המרשים של ויטל גיזלגיל ונדב שחם.
טל קלאי מושלם כגארסון, בן הזוג המתוחכם שנוטל את ההובלה ומשתמש במקצועיותו כדי ליישב הדורים, בין האב לבנו ובין צמד-חמד ההורים; יואב דונט כאורסון מעצב בנועם את ההיסוס-לגלות את האמת על העדפתו המינית; רובי שובל פורת בהופעה מרהיבת עין היא האם שלאחר התדהמה הראשונה לשמע הבשורה הנוראה, ממהרת לייצג את הקבלה המשלימה עמה; הילה שלו תורמת היטב למהומה בנוכחות של מיניות משועשעת כמרי, המוגדרת בתכניה כיאה לימינו כ״נערת ליווי״.
ובמרכז בתפקיד האב אוסקר שולט בכיפה נורמן עיסא, במשחק הנראה ונשמע כסטנד אפ מורכב, בהתחלה בתוך ההתנהלות של מפגשיו הראשונים עם בנו ובן זוגו, ובהמשך בפניות ישירות אל הקהל, כולל איתור הומואים פוטנציאליים בשורות הראשונות, כולל קטע מבריק ללא מילים שהזכיר לי בביצועו הנפלא את יוסי בנאי. עיסא מצליח ליצור דמות שלמה, מצחיקה מאוד, כשהוא מחבר היטב את פרשיית הבגידה של אשתו ואחיו עם ההוצאה של בנו מהארון של הפחד לגלות את האמת.
בסיכומו של דבר נוכחותו הבימתית של נורמן עיסא ומשחקו מעניקים את תעודת הכשרות היחידה להצגה הזאת, שיוצאת ידי חובה לנושא הקבלה של הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים/ות וטרנסג׳נדרים/ות, ואין בה ולו הד קלוש לכל מה שהושג מאז שהמחזה נכתב - וגם לא להומופוביה שעדיין מרימה ראש, אלות ופגיונות - וכמובן גם בהתבטאויות של כל שכבות החברה.
משפחה עליזה, צילום: ג`ראר אלון
08/09/2015
:תאריך יצירה
|