אורפאוס ואורידיקי כאן ועכשיו
 
יוסי יזרעאלי הוא אולי המבקר החריף ביותר על התאטרון הישראלי הממסדי, והרצאותיו עליו לוהטות וחדות ופוצעות. אולי משום כך היה זה רק טבעי שבשנה החמישית שלו במה שהוא מכנה ״התאטרון הלאומי תמונע״ ובמחזה החמישי שלו שהוא מעלה שם, הוא משחק דמות של מבקר ספרות שעט הביקורת שלו היא כסכין מושחזת או כמעריצה מושבעת.
 
המחזה החדש ״אהבה בחורף התחתון״ נסמך אל מיתוס האהבה והשאול של אורפאוס ואורידיקי, ומשתמש בו כהארה לפרשיית אהבה, או ליתר דיוק לחילופים של מכתבים מסעירים של אהבה שלא מומשה בין מבקר הספרות ידין רימון לבין סטודנטית אנונימית שנגדעו בעקבות ביקורת קטלנית שלו על ספר שיריה, כמובן מבלי שידע כי היא המחברת.
 
עלילת המחזה מתארת מפגש בין ירון פריד-אשל, כוריאוגרף שיוצר עיבוד-מחול למכתבי האהבה שהגיעו אליו וחתומים בשם ״אורפאוס״ לבין המבקר ידין רימון, שבין השאר היה המרצה שלו באוניברסיטה. זה קורה ביום שבו רוחמה, אשתו של רימון, נפרדת ממנו אחרי עשרות שנים שבהם הייתה למעשה מזכירתו.
 
הכוראוגרף שזיהה במכתבים מילות מפתח המשייכות אותם לרימון, מגיע אליהם כדי לקבל אישור לזיהוים ולשימוש בהם, אך המבקר המתוח בחששותיו מפני ביוגרפיה קטלנית עליו האמורה להתפרסם, מכחיש כל קשר בינו לבינם.
אלא שרוחמה יודעת את האמת ושולפת מגנזכיה זיכרון ומכתבי אהבה שנשלחו אל בעלה ונחתמו בשם ״אורידיקי״, והיא מוסרת אותם לכוראוגרף.
 
הסדקים בחומת השתיקה של המבקר נפערים, והמתח מגיע לשיאו כאשר הצעיר מפענח את חידת זהותה של אותה ״אורידיקי״ כדודתו המנוחה, שבין חפציה מצא את מכתביו של ״אורפאוס״, וגם את הביקורת הבוטה שרימון כתב על ספר הביכורים שלה כמשוררת.

אהבה בחורף התחתון, צילום: גדי דגון

טקסט , תנועה ומוזיקה
 
ההמשך כבר שמור למי שילכו לראות את ההצגה שיזרעאלי בנה למחזה המרגש הכתוב כיצירת במה שמתקיימת גם מעבר לעלילה ולטקסטים שאותם מפקיד יזרעלי בפיהם של האישה והכוראוגרף.  לצדם, מופיעים זוג רקדנים הנעים ברקע שלהם במקביל לעלילה הישירה של המפגש, ושל חשבון נפש של האישה עם בעלה. השניים בתנועתם, וגם בהתערבות ישירה, רוקדים את דמויותיהם של אורפאוס ואורידיקי המיתולוגיים.
 
יזרעאלי ביים את ההצגה ברגישות מיוחדת גם ככוראוגרף, לראשונה בקריירה העשירה שלו, ויצר חיבור מרתק כשלעצמו בין המלל לתנועה, בתוך חלל הבמה שעיצבו ליטל רייס ודנה צרפתי והאיר רוני כהן. שלושה כיסאות, תיבה גדולה, פסנתר וחמישה משתתפים, בתלבושות שעיצבה להם דנה הראל, נטועים בתוך ערימה ותפזורת של ספרים ודפים פזורים כמו לקראת שריפה.
 
יזרעאלי, כאמור, מגלם את המבקר המיוסר והנצור, ולמעשה רק באמצעות גבו המופנה לקהל לכל אורכה של ההצגה הוא מצליח ליצור ״דמות״. לצדו בחזית כרוחמה השחקנית הנהדרת שפרה מילשטיין שקיבלה תפקיד מורכב משכבות ורבדים של טקסט עשיר ומילאה אותם באישיותה הבימתית שיודעת לחבר את העלוב והנדחה עם העוצמה של השליטה במצב ונטילת האחריות עליו.
 
את תפקיד הכוראוגרף הפקיד יזרעאלי אצל השחקן הצעיר דני לשמן שיוצר דמות שלמה ומרתקת בעימות עם המבקר, בחיבור עם רוחמה, בהתנהלותו ככוראוגרף ובחישוף האמת. לשמן מצוין במיוחד כשהוא מחבר את כישורי המשחק שלו,  שמאז ימיו בסטודיו של יורם לוינשטיין בלטו בטבעיותם ובצלילותם,  עם  כישוריו המוזיקליים.
 
לשמן עושה זאת כשהוא מלווה את עצמו בפסנתר עם המוזיקה המרגשת שכתב תומר יזרעאלי (בנו של יוסי יזרעאלי). המוזיקה, כפי שראוי שתהיה, היא עוד ״דמות״, ואפילו כפולה, בהצגה. היא דרמטית במתחם התנועה - וזה מרתק לצפות בה באמצעות נגינתו של לשמן. והיא רומנטית-לירית במגעיה עם הסיפור האנושי של סיפור מכתבי האהבה, כולל גניזתם וחשיפתם.
 
את צד התנועה יצר יזרעאלי עם השחקנית מיקי מרמור המופיעה לרגע קצרצר ומפתיע בסיום ההצגה, ועם הרקדן עומר שמר, כאורפאוס המחפש בשאול את אורידיקי, שהביצוע המרשים של הרקדנית אודליה קופרברג יוצר דמות כפולת זהות, מיתולוגית בתנועה הזורמת, ואנושית במשחק מהודק.

אהבה בחורף התחתון, צילום: גדי דגון

הצגה לאוהבי תאטרון
 
כמו במחזות קודמים שלו, וכמו ברבות מההצגות שביים בעבר, עיניו של יוסי יזרעאלי נשואות לעבר עולם התאטרון שהוא כהגדרתו, בראיון שהעניק לטל גורדון  ״מדיום של מקסם שווא. היה או לא היה.״ משפט קצר שמקבל ביטוי מובהק בתמונת הסיום, שחוברה לי עם ״מעשיית חורף״ של ויליאם שקספיר.
 
אך מעבר לעלילה המפורשת יזרעאלי  מרחיב מעט את היריעה גם לתחום הביקורת, דרך הבחירה בדמות של מבקר בעל מעמד מרכזי, אם כי לא בתחום התאטרון אלא דווקא בתחם הספרות והשירה (ויש הרואים בשם ידין רימון רמז למבקר דן מירון אך יזרעאלי טוען באותו ראיון כי אין לו מושג מאיפה זה בא לו).

אהבה בחורף התחתון, צילום: גדי דגון

חשובה יותר היא ההחלטה שלו להעמיד במרכז העלילה את מערכת היחסים שבין יצירה לביקורת - כמין גילום של מיתוס - והיא שמעניקה למחזה משמעות מרתקת המתחזקת עוד יותר בהחלטתו של יזרעאלי לגלם את דמות המבקר, כמי שבעצמו היה נתון למשפטה, חסדיה וחיציה.
 
ומשום כך, בנוסף על האיכות המרגשת, ״אהבה בחורף התחתון״ היא הצגה מומלצת לאוהבי תאטרון.