|
|
|
 שלא כיצירות אחרות שעלו בשנים האחרונות, אסף אינו עוסק ביצירה הזאת במיניות כשלעצמה או ביחסים הומו-ארוטיים בין הרוקדים. ההתבוננות התנועתית שלו היא חברתית-קבוצתית, שבה האחר והשונה הוא בתוך המכלול. הם נהנים, מחייכים, מצחיקים, אבל גם תקיפים, כמעט כוחניים - לא אלימים - ובה בעת הם רציניים ושותפי-גורל במעגל או בנחש המתפתל שהם יוצרים. ובעיקר הם שומרים על הזהות שלהם בדרך הביצוע האישית של התנועה המשותפת"
|
|
|
|
|
כפל יצירות המחול של רועי אסף בפסטיבל תמונע מגלה העזה ודמיון בהעמדתן זו מול זו
אחת ועוד אחת שווה שלוש
אחת האימרות המקובלות בדיונים המתעוררים מעת לעת בענייני מגדר, הורות או מעמד הנשים בחברה היא כי כליה הייתה נגזרת על העולם אם היו רק גברים. האמת הגלויה באמירה הזאת היא שמכל כיוון שנתבונן בו הגברים זקוקים לנשים, והנשים צריכות את הגברים, ושני המינים גם יחד, ואפילו בנפרד, מחפיצים זה את זה בהתאם לצרכיהם, מי בכוח מי במוח. ולפעמים באהבה.
הכוראוגרף רועי אסף שמאז שובו לארץ לפני ארבע שנים מאתגר את זירת המחול ביצירותיו המיוחדות החליט לפני שנתיים ליצור במסגרת הרמתמסך מתווה ראשוני ל-GIRLS יצירה לחמש רקדניות בתכנית משותפת עם "הֶבֶל", יצירתה של רייצ'ל ארדוס לשישה בנים. סביר להניח שהצירוף הזה חיזק את כוונותיו של אסף, כפי שהתבררו בהמשך.
מכל מקום, כעבור חצי שנה השלים אסף את יצירתו והעלה אותה במסגרת פסטיבל אינטימדאנס של תמונע, וכעבור שנה נוספת באינטימדאנס שהיה בקיץ הוסיף עליה את יצירתו המקבילה BOYS לחמישה רקדנים, על פי תכניתו המקורית ליצור טרילוגיה. ככל הנראה זו גם תתממש ותושלם ביצירה משותפת לשני המינים, שמתווה ראשון שלה כבר נולד לא מכבר בבראונשווייג, גרמניה.
עתה, במסגרת פסטיבל תמונע, הועלו שתי היצירות הראשונות בשני ימים רודפים וניתנה הזדמנות למי שראו רק אחת מהשתיים לעמת אותן בצפייה כפולה. כיוון שלא הייתי בארץ כאשר BOYS הועלתה לראשונה זו הייתה ההזדמנות שלי לעמוד מקרוב עליה, ואגב כך גם להיזכר ביצירה-האם שלה GIRLS. כבר בכך, באופציה של צפייה רצופה בשתי היצירות, יצר הפסטיבל דימוי של היצירה המשותפת.
GIRLS (צילום: גדי דגון)
סטרווינסקי וואגנר
המסקנה העיקרית שלי מהצפייה הכפולה היא שלא מדובר בתרגום מילולי של יצירת הבנות ליצירת בנים, אלא בשתי יצירות העומדות לעצמן שחוט הטבור המקשר ביניהן הוא עיצוב הבמה - משטח לינולאום לבן צר שעליו נרקדות היצירות תוך זליגה מהודקת למשטחי הבמה הכהים משני עבריו ומאחור.
למרות שמספר הרוקדים, הזהה למספר הרוקדות, יוצר זיקה של דמיון וכך גם כמה מרעיונות התנועה והתמונות שנוצרות במהלך היצירות, בכל זאת מדובר בשתי יצירות מובחנות ובשינויים שנצבעים באמצעות התאורות היפהפיות של עומר שיזף, באמצעות הזהות המינית ובאמצעות התלבושות השונות שעיצבו ענבל בן זקן - בגדי ים סגולים לבנות, ודורון אשכנזי לבנים- מכנסיים קצרים וחולצת שרוולים קצרים בשחור-כחול.
את השונה מגדירים גם הקטעים המוזיקליים האחרים לכל יצירה שהרכיב אסף ועיבדה-ערכה רעות יהודאי. רק Kyllikk מאת יאן סיבליוס בנגינתו של גלן גולד מופיעה בשניהם, אך במיקומים שונים ביצירה, וכמובן באפקט שהיא יוצרת בכל מחול. אצל הבנים מתרחש בקטע הזה עיבוד סאונד שמוליך אל הסיום שבו גם נשמע קולו של צ׳רלי צ׳פלין במונולוג של "הדיקטטור הגדול".
אסף מגיע לשיאים כשהוא משתמש במאפייני מוזיקה מרכזיים יותר ושונים מהקצה אל הקצה. כך ״פולחן האביב״ של איגור סטרווינסקי פותחת את גרסת הבנות כשהן צפונות מכורבלות זו בזו. אצל הבנים, מיד אחרי הפתיחה הסוערת מגיעים צלילי הפתיחה הנהדרת של "פרסיפל" מאת ריכרד ואגנר, ודוווקא עמה נקבעת האבחנה המגדרית הייחודית של היצירה החדשה.
BOYS (צילום: גדי דגון)
מיניות משוחררת מהגדרות
אחד הקטעים שמקבלים תפנית מעניינת בגרסת הבנים ובמוזיקה אחרת היא תמונת הפולחן המרגשת בגרסת הבנות כשהן שרועות על גביהן ומקריבות אחת מהן על ״מזבח״ שהן יוצרות במשלב רגליהן המונפות. זאת תמונה שיש בה עוצמה של כאב עמוק.
אצל הבנים לעומת זאת - וזו השוואה שאין להימנע ממנה - הקטע הזה הופך לאחד מביטויי המורכבות המינית שלהם ומשחק הרגליים המונפות ממשיך למעשה קו אופייני של נוכחותם בכל היצירה כגברים - בעיקר בתמונת הפתיחה הדרמטית - שאינם חוששים לחשוף סממנים נשיים, כקבוצה וכיחידים.
כאשר תמיד ובכל אחת מהתמונות מציצה תנועה עגולה ורכה שנראית טבעית אצל הבנות אך מתקבלת כקריצה של מיניות אחרת מהדימוי המיני הגברי המודגש. תורם לכך גם הגיוון הפיזי של הרקדנים המצוינים - תמיר אטינג, גבע זייברט, אבשלום לטוכה, עוז מולאי, תומר פיסטינר - אחד גבוה, שני רזה, שלישי מלא, הרביעי בהיר, החמישי קצוץ שער.
אבל שלא כיצירות אחרות שעלו בשנים האחרונות, אסף אינו עוסק ביצירה הזאת במיניות כשלעצמה או ביחסים הומו-ארוטיים בין הרוקדים. ההתבוננות התנועתית שלו היא חברתית-קבוצתית, שבה האחר והשונה הוא בתוך המכלול. הם נהנים, מחייכים, מצחיקים, אבל גם תקיפים, כמעט כוחניים - לא אלימים - ובה בעת הם רציניים ושותפי-גורל במעגל או בנחש המתפתל שהם יוצרים. ובעיקר הם שומרים על הזהות שלהם בדרך הביצוע האישית של התנועה המשותפת.
במהלך הצפייה בהם נולדה בי תחושה שייחודו המהותי של המחול הוא בכך שיש לו מבנה שבמרכזו שוכן רעיון דמוי אטום, עם גרעין תנועתי בעל מסה - זו הכוראוגרפיה המכילה את משקלה העיקרי של היצירה - ותנועתם של חמשת הנויטרונים שלו נקבעת מהמתח שנוצר בינם לבין הגרעין. ובדיעבד ברור שאפשר לראות זאת גם בגרסת הבנות.
כאשר רועי אסף יפגיש בפרק השלישי של הטרילוגיה את שתי היצירות צפוי שיתרחש החיבור ואפילו ההתנגשות של שני האטומים - ואני מאמין שזה יהיה פיצוץ נהדר.
BOYS (צילום: גדי דגון)
20/10/2015
:תאריך יצירה
|