זוגיות בין ארבעה קירות
 
מה יש לו לאדם בביתו-מבצרו? המענה על השאלה הזאת מותנה בזהות הדיירים האחרים, כמותם, כמובן גם באיכותם, ובקשר שבינו לבינם. ומה יש לו לאדם הנשוי שנותר במבצר עם בת זוגו, ומה יש לה עמו? הנה השאלה, אמר המלט, מה גרוע יותר? הנוכחות הזאת או הנוכחות הקרבה והולכת של המוות?
 
קזויו שיונירי ועודד צדוק בחרו להשיב על כל אלה במחזה-ריקוד מקורי שבו הם מציצים לחייהם של בני זוג, המתחבטים ונחבטים בין קירות ביתם, והמחשבות על המוות כבר מלוות אותם.

ההתבוננות המקורית של השניים כבר הוכיחה את עצמה ביצירתם הקודמת, ״אטום״,  שעלתה לפני שלוש שנים וחצי במסגרת פסטיבל ״קליפה אדומה״ וב״אינטימדאנס״ של תמונע.
 
כפי שכתבתי בשעתו, מה שאפיין אז את היצירה שתיארה זוגיות שעולה על שרטון ומתנפצת, ש״בדרכה היא מתבוננת במלוא הרצינות במתרחשת בזווית של הומור דק – ההומור של האמנות. כמעט כמו ההומור של המציאות שבעזרתו מתארים אחרי שנים מה קרה, איך היה ומה נגמר". עתה, מתברר ש״אטום״ היה פרק אחד בסדרה על זוגיות, שלא נראה אותה בטלוויזיה אלא רק באולם התאטרון.
 
הפעם הצמד-חמד בחר להתעסק בסיומת של שיגרת החיים בין ארבע קירות הצופנים בתוכם מטבח, שירותים, מקלחת, חדר שינה, וכמובן גם טלוויזיה - שאת מיקומם נטול האבזרים מציינת התאורה המצוינת של יניר ליברמן. לכל תא בכלא הזוגיות יש מרובע המאיר חלקית את רצפת הלינולאום השחורה.
 
במעברים בין התאים האלה ובתאים עצמם נעים ופועלים כרובוטים-של-שגרה קזויו ועודד בבגדי גוף שבעיצובה ההומוריסטי של מוריאל דז׳לדטי הם מדמים בצורה מוחשית עירום מלא. כל תנועה מדויקת - בין אם היא משמוש קליל של כף הרגל, או עיוות, עשיית צרכים, בישול ארוחה, רחצה, צפייה בשידור טלוויזיה וזפזוף בין ערוצים עד לפורנו המעורר גם אותם לנסות כוחם במגוון המשגלים שהם רואים.

ככה אנחנו עושים את זה (צילום: טליה מכר)  
 

פגיעה ישירה במציאות שלנו
 
החיבור בין השניים והתיאום ביניהם מפעים וכשם שהם משעשעים כך הם גם נוגעים בעצבים ובשריטות שהם מתארים בדואט החכם הזה. בשלב מסוים מה שנראה חוזר על עצמו, כך מדי יום ביומו, הופך להיות במהירות מוגברת פי שתיים תיאור של התדרדרות במורד המוליך מהחיים אל בור הממתין להם. מה שמעיק זה מי ישלם עבורו, אם יהיה גדול כמו הבית, כמה עולה המצבה ואם גם צריך לשלם ארנונה.
 
זה הדיאלוג הקצר השני ביצירה, שיוני טל עיצב לה מוזיקה וסאונד תואמים היטב. יצירה שנמנעת כמעט עד סופה מטקסטים מילוליים ומעבירה את כובד המשקל למחוות הגוף, לצעדים הקטנים והצפופים,  למה שנראה כ״לחוד״ אחרי שנים של ״ביחד״. אבל הדיאלוג הקצר הראשון, גם אם נשמע כהומוריסטי, ןמעורר תגובות בהתאם, הוא משקל הכובד של היצירה הרגישה הזאת, הוא ה״להיות או לא להיות״ שלה.
 
כי מה להם בחייהם, שבחרו לחיות כפי שבחרו, שאין להם במוות המתקרב? ולדברים יש הד במציאות הישראלית, וכמובן של הימים האלה. וזה קורה בפגיעה ישירה כאשר השניים נינוחים במיטתם הזוגית והיא שואלת ״מה הוא מוות חוקי?״ והוא עונה ״מלחמה היא מוות חוקי״. ״מלחמה?״ היא מקשה, ״כן,״ הוא עונה, ״מתים למען הארץ ולא למען עצמך״. ״זה אפשרי כאן, אבל אני לא ישראלית.״ והוא עונה בפשטות ״ישראל נותנת אפשרויות רבות".

בסיכומה ״ככה אנחנו עושים את זה״ היא דואט שבו קוזיו שינורי היפנית ועודד צדוק הישראלי מצליחים להציב מראה ביתית מלוטשת לחיים שהשגרה מכרסמת בהם, והם עושים זאת בהומור מרגש של תנועה ומשחק משובחים. אל תוותרו על התענוג שהם מציעים.