חיבור מורכב

שלוש שפות - עברית, ערבית וגרמנית - נדרשות לבמאית אופירה הניג כדי להתמודד  (אם זה אפשרי) מבחינה בימתית ואמנותית, עם מותו של אביה שהותיר אותה כמעט משותקת, אולי אף מרוקנת עד שהתנערה מעפר אבלה.

את השפות האלה גייסה באמצעות קבוצת שחקנים מישראל ומגרמניה - רבקה נוימן, סלווה נקארה, אלמוט זילשר-גוטסשף, טיארק ברנאו - שותפיה בכתיבת הטקסטים הטעונים של ההצגה ״לילה שלושה כלבים״, שהגיעה לתאטרון הקאמרי במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי.

ההצגה היא פרויקט בינלאומי שנוצר עם ה- Deautsches Theater מברלין ומרכז התרבות Hellerau מדרזדן, והוא פרק ב' ליצירתה הקודמת "זוז, אתה מסתיר לי את השמש" אשר עלתה בשנת 2013, אף היא בהפקה בינלאומית, ישראלית-גרמנית-שווייצרית.

שם ההצגה שאול מסיפור עממי: בלילה קר במיוחד, נוהג האסקימוסי להכניס את שלושת הכלבים שלו לאיגלו. חום גופם של כלבים גבוה יותר מחום גופו של האדם. מכאן גם מתקבלת התמונה ה״עלילתית״ של היצירה, המתארת מפגש של שלוש נשים ליד מיטתו של חולה סופני בשעות חייו האחרונות. השלוש הן הבת, החיה בברלין עם גבר גרמני, אחותו וחברתה הערבייה.

הטקסטים שהשלוש אוצרות, ובשלב מסוים מצטרף אליהן גבר אחר, שאינו החבר, מהווים חיבור מורכב שמתבונן עמוק אל תוך המוות, הרצוי או הנכפה, ואל יחסי הגומלין בין החיים שאדם חי ובין מותו הצפוי על ערש דווי. האם רשאי הוא, האם רשאים בני משפחתו לממש את זכותו למות כרצונו ואת חופש הבחירה שלו כיצד ימות?

מי שעברו מצבים דומים יודעים שאלה אולי הרגעים הכבדים ביותר המונחים על כפות המאזניים. מי שישבו ליד מיטת הגוסס מתחבטים בין המועקה שלו לזו שלהם.


לילה שלושה כלבים (צילום: ז'ראר אלון)

לא נותנת הנחות

אופירה הניג אולי מצאה בהצגתה את הדרך האישית שלה להתמודד עם החוויה הפרטית של מות האב בכך שיצאה למסע הבוחן את הנושא. המסע כולל גם השלכות במישורים אוניברסליים של ״המתות חסד״ ודומות להן, של האכלה בכפייה של חולים ושל אסירים ועצירים, פוליטיים או פליליים. לקהל הצופה בדרכה של הניג נותר להזדהות או להתקומם. אבל בהחלט לא ניתן להישאר אדישים.

הדרמטורגיה של אולריק בק, עיצוב החלל של עמית דרורי, הסאונד המוכפל של עידו מנור והתאורה של רפי עובדיה יוצרים את המסגרת למשחק המיוחד שנדרש כדי להעביר את הסיפור האישי לממדים של היגד רעיוני, ואף יותר מכך, לקינה המשתמעת ממשחקה העצור והמדויק של רבקה נוימן כבת דמותה של הניג. המוות והכאב נשקפים ממבטה, אין האונים מתנועתה והרצון להבין ולספר מקולה.

אבל כדרכם של בני אדם המוות הוא גם קרקע פורייה להומור ואת אלה מביאות בשמחת חיים, או בתאוות משחק, סלווה נקארה התוססת כחברה הערבייה - כפי שהיא גם במציאות - ואלמוט זילשר-גוטסשף כאחות של הגבר הברלינאי, שטיארק ברנאו איננו מגלם אותו אלא מישהו אחר, שכל הזמן מחפשים לו ״תפקיד״ וכשזה נמצא כבר לא צוחקים.

בסיכומו של דבר ״לילה שלושה כלבים״ הוא מופע בימתי ייחודי שאינו נותן הנחות, אך חשיבותו ועניינו נוגעים לכל מי שניצבו ליד מיטת היקר להם ברגעיו האחרונים. הערב ומחר זו ההזדמנות הנוכחית להשתתף במחווה האנושית שיצרו אופירה הניג וחבריה, ואני מקווה שהם יחזרו אתה לכאן בקרוב.

לילה שלושה כלבים (צילום: ז'ראר אלון)