שחקיו של המקור
 
בדרך הביתה לאחר רדת המסך על ״מר ורטיגו״ המחזה שכתבו יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטייןֿ על פי הרומן  מאת הסופר היהודי-אמריקאי פול אוסטר, התנגנו בי שני הלהיטים הישראליים ״עוף גוזל״ של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, ו״כשתגדל״ של יעקב גלעד ויהודה פוליקר. בשניהם, אפשר לומר, נושבת רוחם של הרומן ושל המחזה.
 
אין ספק כי צפוי שיבוא מי ממעריציו של אוסטר ויטען כנגד ״העיבוד״ המחסיר רבים ממרכיבי הרומן, כולל חלקו השלישי המיוסר, ואת דמותו המבוגרת של וולט, נער הפלא המעופף, שנסק ונפל, והוא גם המספר. יש אמת בטענה כזאת, אבל בשעתיים, כולל הפסקה, שבהן מיצו מחברי המחזה והדרמטורג רועי חן את המהות הפנטסטית ואת הקדרות הריאליסטית של הרומן, הם המריאו אל שחקיו של המקור.  
 
וייאמר מיד כי הכנפיים שעליהם הם נסקו ולא התרסקו, בניגוד לסיפור המעשה, היו עבודת התרגום של המחזה למופע בימתי שנע בין מרהיב-עין למרגש עד עמקי הלב בניצוחו של רובינשטיין, הבמאי שנסק בעצמו לשמי התאטרון הישראלי עם ההצגות ״המחברת הגדולה״, שנולדה בסטודיו של יורם לוינשטיין ואומצה על ידי תאטרון גשר, ו״רומאו ויוליה״ של תאטרון באר שבע.

  "מר ורטיגו", צילום: רדי רובינשטיין

התהום האורבת
 
הסיפור מתאר את המפגש המיוחד בין וולט, הילד הרגיש, למאסטר יהודי, דמות הנעה בין שטניות-מאיימת לבין אהבה כנה. המאסטר נוטל את הילד מתחת לכנפי הנץ של סְלים, הדוד השיכור והאלים, מביא אותו לחווה מדברית אי שם בארה״ב של השפל הכלכלי הגדול, ומבטיח לו שילמד לעוף אם רק ישמור על תומתו, ויידע להשכיל ולהתנשא ממעמקי בורותו וגזענותו שאותה הוא מפגין כלפי הנכה הכו-שי אזופוס ומאמא סוּ האינדיאנית.
 
שני אלה יחד עם בעלת החווה מריון, שהיא גם אהובתו של המאסטר, הופכים בהדרגה למשפחתו העוטפת של וולט שמגוננת עליו מפני שבטו המכאיב של המאסטר. אבל הוא, המאמין ביכולתו לברוא אדם ציפור, כמתחרה באלוהים, מצליח לחולל את הנס, מטהר את נפשו של הנער ומצמיח לו את כנפיו ואת תהילתם.
 
אבל ככל שהדרך למעלה וללב ההמונים נפתחת כך גם נפערת התהום האורבת לנפילה. ושם, למטה מבצבצת-מאיימת ההתבגרות וההתעוררות המינית על התום, ולמטה מזה שב ומגיח הדוד סלים תובע את ליטרת הבשר שלו מהצלחותיהם של וולט והמאסטר, חוטף את הנער וכובל אותו. אלא שוולט כבר איננו גוזל, והנפילה שלו מפסגת התום מתחילה כשהוא מצליח להשתחרר ולשוב אל המאסטר. מאוחר מדי. כואב מדי.

"מר ורטיגו", צילום: רדי רובינשטיין
 
שלמות של עיצוב ומשחק
 
את הסיפור המיוחד הזה יצר עירד רובינשטיין כחוויה בימתית מרתקת. מיכאל קרמנקו מעצב התלבושות המצוינות והבמה הסתפק במעט המחזיק את המרובה - רקע אחורי מעונן, בימות מתנייעות של כלוב-תהום או בימת מופעים, שולחן, כיסאות ובעיקר כדורי קוצים יבשים שבהמשך הופכים לסמלי התהילה. כך נוצרה התחושה של החלל בין שמים לארץ.
 
את מה שקרמנקו החסיר בכוונה תחילה מילא בכוונה מלאה אבי יונה בואנו (במבי) שחזר לגשר אחרי הפסקה ארוכה ונדודים בין בימות הארץ והעולם. התאורה שלו עברה ממצבים של שואו צבעוני רועש ואפוף ענני עשן אל ביטויי האימה והפנטזיה, ויצרה את צלן הענק של הדמויות שהוטל על מסך הרקע.
 
שניהם וכן המוזיקה של רועי ירקוני - וגם את הניגונים היהודים ובאידיש - והסאונד שעיצב מיכאל וייסבורד ואת התנועה בעיצובו של עמית זמיר העניקו לרובינשטיין את הקרקע הפורייה למשחק המצוין שהוא גיבש עם להקת השחקנים הקטנה, בכל התפקידים.
 
במרכז ניצב וולט בגילומו הנפלא של הלל קפון, שהתגלה כאחד משני התאומים בהצגת ״המחברת הגדולה״. גם כאן, אך בנתונים שונים ובפיתוח אחר, קפון מצליח לעצב בחינניות את מהלכי ההתבגרות, את הנסיקה שהוא מבצע בשלוש הזדמנויות מרשימות ומפתיעות, את ההכרה במעמדו כמי שנוא בכנפיו את הצלחת הקרקס הנודד שעמו הוא מופיע, והוא מרגש במיוחד בשלבי הנפילה. הסיומת שלו היא שיאה של ההצגה.
 
גלעד קלטר מניב את מיטב משחקו בתפקיד המאסטר, והוא מדויק עד לפרטי פרטים בגילומו כאב שעם כל מסירותו לוולט הוא אינו חוסך ממנו שבטו, ומתפקד כשטן עם מרכיבים של פילוסוף תיאולוגי בפרוטה, ואיכשהו תמיד מבצבצת מתוכו בניגון הנשמה היהודית, כולל העמידה המתריסה שלו כנגד אלוהים. שיא משחקו מגיע בתמונה האחרונה כשקלטר שולף מתוך המעטפת הקשה את האדם המובס.
 
מיקי לאון מצוין כדוד השיכור והאלים, ובמיוחד במונולוג הענק במערכה השנייה כשהוא בא ליטול את חלקו בגיזת הזהב המעופפת. אורי יניב מצחיק ומרגש כאזופוס הנכה שהוא הנשמה של החווה ובהמשך כקוסם בקרקס הנודד, וכמוהו אנג׳לה שטיינגרט בעיצוב נפלא כמאמא סו האימהית ואחר כך כגברת מזדקנת בקרקס.
 
קארין סרויה מצוינת כבעלת החווה המפתה, ולוסי דובינצ׳יק טובה כנערה שמעוררת את נעוריו של וולט, ואחר כך גם בקרקס כנערת גומי, יחד עם פאולו א. מאורה כמאלף אריות ומיכאל ריבקין כאיש החזק.
 
בסיכום אפשר לומר כי הצגת ״מר ורטיגו״ מעניק חווייה מורכבת של עיצוב חזותי, בימוי רב השראה ומשחק מרגש ובכך היא מצטרפת בכבוד אל רצף ההצלחות של המחזות יוצאי הדופן של גשר -״הולך מחוץ לזמן״, ״אליס״ ו״דון קיחוטה״. 

מבצע חם רק לגולשי הבמה!!! ב - 27-28/03/17 בתיאטרון גבעתיים, כרטיס ב-75 ש"ח בלבד. קופת התיאטרון 03-7325340 שלוחה 2