דיאלוג עם המקום
 
עוד בטרם ירד המסך האחרון על מפעל המחול הממשלתי ״הרמת מסך״ וציפיותיו הרעיוניות, ובהפוגה שבינו לבין מפעל ״חשיפה בינלאומית״ מגיעה יצירה שמעיזה לגעת בבבטן הרגישה, ויש שיגידו בגב של הצופים שכונסו על הבמה, כמעט נוגעים בצמד הרקדנים שלוקחים אותם בשבי ואינם מרחמיםֿ, גם לא זה על זה, ומספרים לנו על ארץ שאין להם אחרת. גם לא לנו, הצופים אחוזי הטלטלה.
 
לא פעם צריך לנחש מה רוצה המשורר להגיד, ובמחול זו תמיד שאלה שהמענה עליה מותנה ביכולת הפיענוח של כתב חידת התנועה. אלא שהפעם צמד היוצרים יוסי ברג-עודד גרף החליטו לקפוץ למים הפוליטיים העמוקים ביותר, ןלהזמין אותנו לעשות זאת אתם, כפי שמציע שמה של היצירה Come Jump With Me או בעברית לא מתחכמת - בואו, תקפצו אתי.
 
יתר על כן הם הכריזו מראש שהכוונה שלהם היא שזו תהיה עבודה פוליטית, שתהיה ״האמיצה והאישית ביותר״ שלהם. כצמד שעושה נפשות לאמנות המחול הישראלי בחו״ל, שנהנה מתמיכה של משרד התרבות והספורט גם עבור היצירה הזאת, אין ספק כי באווירה של ימים אלה הם מסתכנים במה שהם מכוונים אליו ״כדיאלוג עם המקום בו הם חיים, ישראל, ועם משבר הזהות שנקלעו אל מולו".

אני מצטט את דבריהם ואמשיך הלאה משום שמעטים הם המקרים שבהם יוצרים מכריזים בגלוי מה המניע ומה התכלית, ואיך בכוונתם להביא אותה אל הקהל כך שיחוש שהם מסיעים אותו ב״רכבת הרים רגשית בין רגעים אקסטטיים ופואטיים לכאלה הבוחנים את הרלוונטיות והמשמעות של עשיית אומנות בישראל […] בימים בהם המציאות הפוליטית 'בוערת' ושואפת לאתגר את כוחו של המדיום".




Come Jump With Me (צילום: גיד דגון)





מטח אבנים וטילים
 
ואכן הקטר שלהם יוצא לדרך החתחתים מהרגע הראשון של היצירה, שהיא דואט של יוסי ברג והרקדנית אוליביה קורט מסה, כאשר ברג, כישראלי החוזר לארץ אחרי היעדרות, משתאה  Is this the Holy Land ושב וחוזר על השאלה בקול משתנה, נלחץ, מוטרד, כועס או כואב. היא, לעומת זאת תגלה בהמשך כי הגיעה לכאן לרקוד, התאהבה והתגיירה. אין לה ארץ אחרת.
 
בתלבושות יפות, כיפיות, שעיצב להם אדם קלדרון הם יקפצו על חבל, שטפיחותיו יוצרות פס קול המקדים את זה שברג, גרף ויואב גריל עיצבו להמשך כאשר הם ינועו בתוך המתחם המסומן במסקינטייפ כמו כוכב רב זרועות, מגן דוד שמנסה להרחיב זרועותיו, שעיצב זוהר שואף ובתוך מעגלי התאורה של יואב בראל והסאונד של אורן כהן.
 
הם אינם שותקים כמעט לכל אורך היצירה ומה שיש להם לומר הוא תמיד אישי מאוד, כל כך אישי עד כי אין אפשרות שלא להתחבר אל הנאמר. והוא חומר נפץ כשברג, שלא שירת בצבא, סופר את המחולות שבהם הופיע כחייל.  יש ואלס זוגי שנקטע, ויש קטע מחולי שבו מטח אבנים, אגרופים או טילים מוטח בשניהם, מפיל אותם, ואותנו דרכם, שוב ושוב.
 
ובמיוחד יש סימון צבעוני של שמים וים, ויש משוט שממתין להם אחרי שנסיונותיהם להימלט נכשל, ואחרי שהם נתקלים בגבולות המסומנים הם פורצים קורעים אותם בשארית כוחם ונפרדים כשהם מחפשים אופק חדש, אולי תקווה אולי רק מקלט. ואלי את התהום שהם מזמינים אותנו אליו, יחד אתם.





Come Jump With Me (צילום: גיד דגון)

 
Come Jump With Me היא יצירה נועזת, אישית מאוד לכל יוצריה ולצופים בה והישג אמנותי, אולי החשוב ביותר, של יוסי ברג ועודד גרף. יצירה שצריך לחוות אותה ולהבין מה תפקיד האמנות בימים קשים האלה.