״ועדיין״ מאת דניאל אגמי

דניאל אגמי, רקדנית בת שבע בשנים 2010-2002, שגם כיהנה במסגרת הלהקה כמפיקה של סדנאות הרקדנים (2009-2007) וכמנהלת חזרות (2010-2008), החלה לפעול אחרי פרישתה כיוצרת עצמאית ןהעלתה יצירות משלה במוזיאון תל-אביב, בגלריית הקיבוץ ובגלריה עינגא.

מאז 2011 היא חיה ויוצרת במערב ארה״ב כמנהלת בכירה של ״גאגא ארה״ב״ ומוזמנת להופיע ברחבי העולם עם להקת המחול שהקימה בסיאטל -  ATE9

ב-2013 הוזמנה על ידי אוהד נהרין ליצור עבור אנסמבל בת-שבע את "שולה", עבודה לשבע רקדניות. עתה היא שבה לכאן עם ״ועדיין״, יצירתה השנייה עבור האנסמבל, ומשתתפים בה כל הרקדנים והרקדניות. הפעם מדובר במה שנראה כעבודה מורכבת, המזכירה במיטבה את יצירותיו האחרונות של נהרין. אין לה קו עלילה ליניארי אם כי המכלול יוצר תחושה של חיפוש אחר זהות ומיקום, אישיים וקבוצתיים. 

זה מתרחש ברצף של קטעי סולו ודואטים קצרים, בהקפאת תנועה, בהתכנסות הלהקה בחלל הבמה שעיצב אמיר רווה.היצירה נראית כתיאור של בריחה, מהיחיד אל הזולת, מהמרכז ומהרבים הסובבים אלו את אלו, ובחזרה אליהם ואל הסביבה המוכרת. התוצאה היא יצירה ששפת התנועה והמבנים שלה שופעים רעיונות גם אם היא מתארכת מעט יותר מהנדרש.

הרקדנים מופיעים בבגדים בצבע בורדו שעיצבה ארי נקמורה שבשלב מסוים הופך צבעם לשחור בהשפעת קרני התאורה הירוקה של אבי יונה בואנו (במבי). כבהרכבים הקודמים של האנסמבל גם ההרכב החדש מביא נלהבות וחיוניות ואת כישוריהם בביטויים אינדיבידואליים. בהמשך דרכם יהיה מעניין לגלות את הכיוון של התפתחותם, בלהקה הבוגרת אם ייבחרו להיכנס אליה, או בלהקות אחרות וכעצמאיים.



אנסמבל בת שבע (צילום: גדי דגון)
 
BILL מאת שרון אייל וגיא בכר

חלקו השני של הערב נמסר לרשותם של שרון אייל וגיא בכר כדי לחדש, בגרסה מקוצרת, את BILL, יצירתם הגדולה מ-2010. אז אייל שימשה כוריאוגרפית הבית של להקת בת-שבע עד 2012 וגרפה פרסים רבים, ביניהם פרס משרד התרבות בקטגורית מחול עכשווי ב-2004, פרס לנדאו לאמנות הבמה בקטגוריית מחול ב-2009

יצירותיה במסגרת בת-שבע, "ברתולינה" (2006), "מקרובה קביסה" (2008) ו-BILL נוצרו בשיתוף עם גיא בכר שנמנה על מייסדי סצנת מוזיקת הטכנו, הפיק אירועי אמנות ושורה ארוכה של מסיבות בחיי הלילה של תל אביב משנת 1999 עד 2005. מאז 2006 הם משתפים פעולה עם המוזיקאי אורי ליכטיק ובשנת 2013 הקימו את להקת V-E-L, המונה שישה רקדנים בינלאומיים.

הקיצור של BILL בכרבע שעה מדגיש את ייחודה של היצירה המופלאה הזאת, שעליה כתבתי בשעתו כי ניתן לבחון אותה בשני אופנים: הראשון הוא האופן החזותי שבו אייל ושותפיה יוצרים יחד עם אבי יונה בואנו (במבי), מעצב התאורה, יקום בימתי שבתוכו חיים יצורים בבגדי גוף בגון גוף אחיד,  שיער בגון פלטינה אחיד, עיניים תכולות והניעו אותם לצלילי מוזיקה מקורית ופסקול מועדונים מהוקצב שיצר אורי ליכטיק יחד עם אייל ובכר. 

האופן האחר שבו נבחנה היצירה היה ועודנו במרקם הכוריאוגרפי הייחודי שלה, אשר באמצעותו ומתוכו הכוריאוגרפיה מגלה את מוצא האדם ואישיותו האינדיבידואלית על פי תנועתו, שהיא אולי העירום האולטימטיבי שלו, מבעד לכל מסכה או לבוש שיעטה על עצמו. 
  
היצירה נפתחת בסדרה דרמטית מרתקת קטעי סולו, ואז מגיע תור הקבוצה השלמה, הניצבת כפסל-פרח שעלי הכותרת שלו נפתחים בהתפרצות גועשת לפי קריאת "מג'יק" צווחנית, שבים ומתאספים שבים ונפרשים.

מעת לעת יגיחו דואטים וקטעי סול מרשימים של צ׳יאקי הוריטה וקורינה פרידמן, ובעיקר זה של יונתן סימון, הנושא בתנועה ממוקדת ומרתקת את חלקה השני של היצירה, ככוהן הגדול של פולחן מאיים ומסעיר, מוקף ברקדני האנסמבל שרבים מהם כבר מסמנים נוכחות מבטיחה בתמונת המחול הישראלית.



אנסמבל בת שבע (צילום: גדי דגון)