יותר משגרסת תאטרון ב״ש נאמנה למקור היא מחזיקה בעוצמה את המסר האנושי שלו
הישג של עיצובים ובימוי
"גרין מייל" הוא אחד הרומנים המרתקים ביותר של סטיבן קינג, וכמוהו גם היה הסרט הנפלא שנעשה על פיו, וקינג חלק מחמאות לנאמנותו לספר. ההחלטה של תאטרון באר שבע להעלות גרסה בימתית של עירד רובינשטיין ובבימויו הסתכנה בהשוואה מתבקשת לשניהם, ואפשר בהחלט להצביע עליה כעל אחד ההימורים המוצלחים שהתאטרון הזה נהנה מפירותיהם.
שמו של הרומן, שהופיע ב-1996 בהמשכים לפני שאוגד כספר, מתייחס אל צעידתם של הנדונים למוות בנתיב הלינולאום הירוק המוליך אל תא הכיסא החשמלי, שם יסיימו את שהייתם מתאר באגף ה׳ בכלא קולד מאונטן, וייחתם המעגל האחרון של חייהם הנפתח עם ההכרזה ״איש מת מהלך״ המלווה את כניסתם לתא שבו ימתינו לביצוע גזר דינם.
המייל הירוק, הכיסא החשמלי ותאי הנידונים מעוצבים למופת בהצגה הזאת על ידי סבטלנה ברגר, תפאורה, וזיו וולושין, תאורה. השבחים המגיעים להם על חלקם ותרומתם לגרסה הזאת הם אחד המרכיבים החשובים בהישגיו של רובינשטיין, שכמו בהצגותיו הקודמות - "המחברת הגדולה" ו"רומיאו ויוליה" - מיטיב לשכלל את רעיונותיו באמצעות המרכיב החזותי שלהם.
במקרה שלפנינו הדבר היה חיוני כדי להעניק להצגה את הרציפות הקצבית ואת המתח הדרמטי - למרות שכמעט אין מי שאינו יודע איך מתפתחים העניינים, מי הרעים ומי הטובים, ומתי יגיע תור הדמעות. הישגו של הבימוי הוא שידע להבליט את המרכיב אנושי המיוחד של העלילה בתוך המרכיבים החזותיים, הכוללים גם את התלבושות הנכונות של אורן דר, התנועה שעיצב עמית זמיר, קרבות במה של אורי בוסתן. וכל זאת על רקע המתח המוזיקלי של רועי ירקוני עם מגע של ג׳וני קש וניק קייב.
גרין מייל (צילום: מעיין קאופמן)
מציאות הצללים ומציאות החיים
משני עברי המתרס של העלילה ניצבים שניים: פול אדג'קומב, מנהל האגף הקפדן, אך אנושי, הנושא כאב אין סופי בשלפוחית השתן וחטוטרת של עשרות הוצאות להורג על גבו. מולו האסיר החדש ג'ון קופי, שחור, ענק, מאיים למראה שהגיע לכאן נושא על גבו חטוטרת של רצח ואונס של שתי ילדות, ועד מהרה מתגלה גם כבעל נפש רכה וגם כבעל כוחות על-אנושיים לקרוא נפשות רעות ולרפא את הראויות.
בתווך נמצאים האסירים והסוהרים. מדגם זעיר והדדי של נוקשות לצד תבונה, של רוע ופסיכוזה לצד ייסורים וחרטה. הסוהרים הנאמנים לדרכו של הבוס מזה, והאסירים שמבינים את המצב ומחכים לגורלם. וכנגד ה"טובים" גם ה"רעים", כפי שקופי מאבחן את נשמתם וחושף את חטאם, הסוהר הסדיסט פרסי ווטמור החותר תחת נהלים ומשתמש בקשריו המשפחתיים, ו"בילי הפרא" וורטון, האסיר שמביא עמו לאגף את הרשע והטירוף.
המרכיב הנוסף שרובינשטיין מדגיש יפה ובחמלה במחזה שלו הם החיים שמחוץ לכלא, אלה של אדג'קומב ואשתו החיים בצל עיסוקו ומחלתו, ואלה של מנהל הכלא האמפטי ושתו החולה הסופנית בסרטן המוח. החיבור בין מציאות הצללים המקצועית למציאות הפרטית טבעי, והמשקע הדרמטי כבד.
גרין מייל (צילום: מעיין קאופמן)
הישגי משחק לקריאף, זוהר והאנסמבל
בלב ההצגה ניצבים שני שחקנים נפלאים שמחזיקים את המתרחש בדיאלוג הייחודי שנוצר בטקסט ומחוות מינימליים המעצבים את הקשר האנושי והדרמטי ביניהם. אמיר קריאף מעצב בלהט כבוש את המשלב המיוחד של אדם שמכיר את החולשות שלו ושל הצוות שלו כמו של האסירים, ויודע איך ומתי ניתן וראוי לכופף את הנהלים ולשמור על צלם האדם.
מולו - אך לא כנגדו - עופר זוהר המרגש ומרתק כג'ון קופי הענק שפוחד מהחושך ומקבל את גורלו חשוף פנים. בתלבושתו המיוחדת קומתו הוגבהה, גופו הוצק כגוש, ומבעד ל"איום" הזה הוא עיצב את הנשמה המיוחדת במבטו וקולו, רכים ומאירים. תמונת השחרור של אדג'קומב מייסוריו, ותמונות שחרור דומות שיבואו אחריה הם מרגעי השיא של משחקו ושל ההצגה.
את המרקם האנושי הסובב אותם, לטוב או לרע, עיצב רובינשטיין באמצעות אנסמבל שחקנים מצוינים, החל בקבוצת הנידונים למוות: איצ'ו אביטל, שופע קסם ורגישות כאסיר אדוארד שמגדל את העכבר - שבהברקת בימוי מגולם כבובה; תום גרציאני בגילום האדרנליני המבריק כ"בילי הפרא"; אורן כהן בעיצוב שקט של האינדיאני ארלן ביטרבאק הצועד זקוף אל מותו; וניצן רוטשילד המגלם בקלילות את ההומור שמביא האסיר טוט-טוט, גם כשהוא מוכר סחורות לחבריו הכלואים בעיקר כשהוא מצמרר כבובת ניסוי לתפעול הכיסא החשמלי.
מצד הסוהרים יונתן צ'רצ'י מצוין וסמכותי כמנהל הכלא וכואב חסר אונים נוכח מחלת אשתו; ניר מנקי תקיף כברוטוס "ברוטאל" הווארד שמבעד לכינויו כאכזר הוא גם יודע להיות נאמן וישר; איתו בגילום ישיר ובהיר אלירן הרוש כדין סטנטון; את הסדיסט פרסי מגלם עמית אפשטיין בהדגשת הלהיטות המרשעת וגם בעיצוב של ילדותיותו המפונקת; ירין סריון יעיל כסוהר, כרופא וכבובנאי של העכבר. אורה מאירסון הייתה נוגעת ללב כאשתו של מנהל הכלא, ותמר לוין הייתה מצוינת בתפקיד אשתו של אדג'קום.
"גרין מייל" היא בסיכומו של דבר עוד פרק מומלץ ברשימת ההצלחות המרשימה של תאטרון באר שבע, של הבמאי עירד רובינשטיין של שותפיו, המעצבים והשחקנים.
מעיין קאופמן (צילום: מעיין קאופמן)