ששון גבאי מפציץ בכשרונו הבלתי נדלה את הפארסה הצרפתית החדשה של פלוריאן זלר
לבד בהפרעה
אין מה לעשות כנגד התופעה השחקנית הזאת ששמה ששון גבאי. תנו לו מילה אחת שיחזור עליה מאה ואחת פעמים בזו אחר זו, עם הפוגות פה ושם, ובכל פעם יהיה לה צליל אחר, גוון מפתיע, אורך אחר, ניחוח חדש, ויותר משהשועל הזה יטרוף את המילים הן יפלו לרגליו שבויות. והקהל אינו שבע.
זה המזל הגדול שזכה בו המחזה ״רגע של שקט״ של פלוריאן זלר המחזאי הכוכב בצרפת - וכבר גם כאן בזכות שני המחזות הקודמים: ״האמת״ שהייתה להיט גדול ו״אבא״ שממשיך לרוץ ובכיכובו של גבאי, ושניהם בהפקה מצוינת של תיאטרון בית ליסין. הפעם זו הפקה משותפת עם תיאטרון חיפה שמנהלו האמנותי משה נאור מביים אותה במיומנות הראויה לפארסה קצבית.
עלילת המחזה של זלר, בתרגום הקליל המצוין של דורי פרנס, נסבה סביב הרעיון המוכר לכולנו שיש מצב שבו אנחנו רוצים קצת שקט, ולא חשוב למה, ולהתחבר למשהו שכל כולו אישי, פרטי. להיות לבד אתו בלי הפרעה. ואז, דווקא אז, הזבנגים מגיעים מכל הכיוונים. שקט לא יהיה, וגרוע מזה יהיה גם יהיה. כולל העניין הזה שפלר התמחה בו בשני המחזות הקודמים: כוחה הסדיסטי של האמת.
וזה בדיוק מה שקורה למישל, גיבור המחזה, שבדרך נס מצא תקליט ויניל ישן של נגן הג׳אז האהוב עליו והוא ממהר הביתה לשמוע אותו. אתם כבר מבינים שעל פי חוקי הפארסה שזלר מיטיב להשתמש בה למטרות רעיוניות, לא תשמעו אותו, אבל זה אולי יתברר כנס בפני עצמו, שהרי לא נדע לעולם אם אמנם מדובר במוזיקאי עילאי, כטענת מישל, או רק במוזיקה ילדותית כהגדרת השכן הפולני שלו.
שעה של שקט (צילום: ז'ראר אלון)
מעט טקסט בשפע גוונים
בזה אחר זה הם מכים אותו - אשתו שבהשפעת הפסיכולוג שלה מוכרחה לגלות לו סוד נורא מעברם, המאהבת שלו שמצפונה התעורר פתאום, בעלה שמוכרח דווקא בשיא הדרמה להוסיף כמה גרמים טלנובליים, הבן המוטרף שמופיע בהרכב מוזיקה חתרנית ומחליט לשנות את שמו מסבסטיאן ל״עכבר מזדיין״, ובעיקר לאו, השיפוצניק ה״פולני״ שקודח וקודח עד שהוא מקדיח את התבשיל שלו על ראשו של השכן הפולני פאבל.
זאת הנקודה שאסור לי לעבור אותה למען הדורות הבאים שיחזו בהצגה ויתענגו למראה התפאורה היפה שעיצב סשה לישנסקי בנאמנות מדהימה לזבנג המבריק ביותר של המחזה. אסתפק בזה שאומר כי לאחר שתצאו מההצגה הזאת גם אתם תדעו שהתפאורה שלו היא הגיבורה השנייה לצדו של גבאי, גם כשלעצמה וגם כשהיא מביאה לבמה את גיל וסרמן כשיפוצניק ואת רפי תבור כשכן.
שעה של שקט (צילום: ז'ראר אלון)
שניהם משחקים נפלא את תפקידיהם ועוד יותר מכך, הם משחקים לידיו של ששון גבאי שעושה נפלאות במעט טקסט ובשפע של גוונים, כאילו היה זמר של יצירה מוזיקלית. זה בולט במיוחד במפגשים עם הדס קלדרון הנהדרת, הפרטנרית העיקרית שלו בתפקיד האישה שרוצה להגיד משהו חשוב.
אלעד אטרקצ׳י משעשע כבן, שבמניפת שיער כחול ובגדי SM שחורים ינחית את הזבנג הלפני-אחרון; עופרי פרישקולניק-אלדד טובה ורצינית כמאהבת שנשבר לה המצפון, וג׳יל בן דוד מצטרף בחן רב למשחקי האמת והמצפון כפייר, החבר הטוב והמאוהב.
תרמו להצגה גם אורן דר שעיצב את התלבושות, אורי מורג שהאיר את הבמה, שאול בסר שליווה עם מוזיקה, ואילן גזית שלימד את השחקנים החרוצים איך לתת זבנגים בימתיים ולהישאר בחיים.
ובסופו של דבר זו הצגה שכולה ששון גבאי, שאין לו שעה של שקט אלא שעה וחצי של וירטואוזיות.
שעה של שקט (צילום: ז'ראר אלון)
לרכישת כרטיסים