משלגי רומניה לחוף קרית ים

את שמה ואת קולה של בת-אל פאפורה הכרתי, כרבים אחרים, מהאזנה לשידורי גל"צ וגלגל"צ, אבל רק כאשר שיחקה בסרטו של אבי נשר "פעם הייתי" ב-2010, שנה אחרי שחרורה מצה"ל (שאליו התקבלה כמתנדבת), התוודעתי לעובדת היותה קטנת קומה, או כפי שהיא מגדירה את עצמה "קטנטנה" שגובהה 1.22 מטר.  

היא אמנם כבר שיחקה בתיאטרון כשהייתה בת 11 ובמשך שנתיים בהפקת "אוליבר טוויסט" בהבימה, אבל כפי שהיא מתארת את החוויה לא תפקיד "קבצנית ד'" הוא שהעניק לה אושר אלא המסע היומיומי מקרית ים לתל אביב, והמסע הלילי בחזרה הביתה, הוא שבסופו של דבר הידק את הברגים וחישק את הרצון שנבנה בסיועה-ודחפה העקשני של אמה להיות אמנם אחרת, אבל תמיד זקופה, גאה ויצירתית.

מנסיבות של העדר ילדים בביתי לא ראיתי אותה ב"פיג'מות" בערוץ הילדים, וגם אחרי שכבר הכרתי אותה מקרוב לא ראיתי אותה ב"גאליס". אבל ראיתי גם ראיתי ואהבתי אותה בשנת לימודיה האחרונה בסטודיו של ניסן נתיב, כשהשתתפה בגרסתו של שמעון מימרן למחזה "המתלבט" מאת חנוך לוין, ובעוד הפקות שהשתתפה בהם עד יציאתה לחיים מקצועיים - תחילה ב"הדיבוק" בגשר, ואחר כך "באופרה בגרוש" בקאמרי.

בה בעת היא החלה להגשים חלום אישי מאוד שרקמה בשנות התייצבותה ככישרון משחק, תנועה ושירה, ויצרה מופע סטנד-אפ שבו היא מספרת את תולדותיה מיום שאמה ילדה אותה בשלגי רומניה, לפני 27 שנים, והרופאים הנבוכים הציעו להפקיד את הפעוטה בעלת הראש הגדול והגפיים הזעירים אצל רשויות האימוץ. האמא, בתחילת דרכה כרופאה, נטלה את הבת ועלתה עמה לקרית ים, בין חיפה לעכו.

שם התוודעו השתיים לצרה המדעית שנולדה עמה - אכונדרופלזיה - תופעה של פגם גנטי נדיר שתוצאתו היא כי למעט הגפיים שנשארות קטנות, הראש וכל האברים הפנימיים, וכן החזה והישבן, הם מה שנקרא בשפת היומיום "נורמלים". כדי להבין טוב יותר, אל תלכו לרופא אלא לסטנד-אפ המופלא שבת-אל יצרה עם כישרון מתפוצץ ביכולות הביטוי המילולי והפיזי וכישרון המשחק שניחנה בו בשפע.

אני בת-אל (צילום: אבישג שאר ישוב)

כמה זה מצחיק שלא רצו אותי

לבושתי אני מודה כי מסיבות שונות ומשונות, אובייקטיביות של לוח הזמנים הצפוף, לא הצלחתי לראות את המופע עד אמש, כאשר בת-אל חגגה בקפה תיאטרון בקאמרי את הופעתה ה-150 מאז שיצאה עמו לדרך לפני שנה וחצי. והיא איננה מרפה ממנו ונוסעת לכל מקום ולכל קהל, ומשמש הרבה יותר מדוגמה לרוח האדם ויכולתו לגבור על מכשולי הטבע והחברה. זה מופע שמענג ומלמד איך לראות את הזולת האחר והשונה. מי שייצא מהמופע הזה כבר לא יחרים, לא ינדה, לא ילעג ולא ישכח.

ובמיוחד כי זה מופע נדיר בהיותו סטנד-אפ אישי אוטוביוגרפי, מבריק, כולל ארבעה שירים בביצוע נהדר שלה, שכל התלאות, הייסורים והאכזבות שנזכרים בו הם כאין וכאפס כאשר רואים זאת מבעד לעיניה הגדולות, שופעות האור והתבונה, תחת תלתליה השחורים הארוכים, ומבעד להומור העצמי והחברתי שלה. 

באחד הרגעים המכוננים של המופע היא מספרת כי כאשר ישבה וקראה מה שכתבה על חייה היא פרצה בצחוק גדול. אחרי המופע כשביקשתי לקבל את המשפט המדויק כדי לחתום אתו את הרשימה האוהבת הזאת היא ענתה לי כך: "זה יותר כמו הבנה שישבתי מתוך מצוקה וכתבתי את כל חיי ובמקום להיות מובכת מהחשיפה ראיתי כמה מצחיק זה שלא רצו לקבל אותי לחוג ג'אז בגיל 4, ואז לא רצו לגייס אותי לצבא ואז לא רצו לקבל אותי לסוכנות שחקנים ובסוף כל זה חיכיתי להם בסיבוב. הדרך שלי היא אולי לא רצופה בשושנים אבל היא מעמיקה ומשמעותית ואני כאן כדי להישאר".

אין ספק שהיא תישאר, ושהביוגרפיה האמנותית שלה תתעשר בתפקידים מפתיעים. היא חולמת לשחק את קליאופטרה, והיא תעשה זאת. אני בטוח. כשתלכו לראות אותה ב"אני בת-אל" תדעו שכשמה כן היא, ושאני צודק.

אני בת-אל (צילום: אבישג שאר ישוב)