אמנות התיאטרון במיטבה

אתם תאהבו את "סיפור הפרברים" הנהדר של לאונרד ברנשטיין, ושותפיו ליצירתו לפני 60 שנה, המחזאי ארתור לורנץ, כותב השירים סטיבן סונדהיים ובעיקר ג'רום רובינס, שהגה את הרעיון והיה הבמאי-כוריאוגרף של ההפקה הראשונה בברודווי ושל אלה שבאו בעקבותיה, והותיר חותמו המהפכני על עולם המחזמר.

אתם תאהבו את ההפקה הגדולה של התאטרון הקאמרי, בניצוחם של הבמאי צדי צרפתי והמפיק חיים סלע, שהיא השלישית במספר מתוצרת הארץ אחרי זו שהייתה לפני 20 שנה בהבימה עם תרגומו המבריק של אהוד מנור ז"ל, וגם זו שהועלתה לפני כחמש שנים וחצי בבית צבי. 

אתם תתרשמו מהצירוף המושלם בין מוזיקה, מחול, פזמונים ומשחק כמו שחוו ותיקים בקהל שכמוני נושאים זיכרונות חיים מאוד של חוויה יחידה מסוגה כאשר כשנתיים אחרי הבכורה בברודווי הגיעה לכאן הלהקה הנודדת של ההפקה המקורית שם ובבית הבימה בתל אביב פתחה את סיבוב הופעות הבינלאומי הגדול שלה. ואז, ב-1961 בא תורו של הסרט גורף האוסקרים, וכל השאר כבר סופר ויסופר כאגדה קסומה של אמנות התיאטרון במיטבה.

סיפור הפרברים (צילום: רונן אקרמן)

אלים, גזעני וחסר סובלנות 

ההפקה של הצמד צרפתי-סלע נפתחת במהלך מדהים כאשר אחד השחקנים פורץ את מסך הלבנים הגדול וחושף את הבמה ואת מלוא הנוכחות של התפאורה הנהדרת של ערן עצמון, עם הגדר בחזית וקירות הלבנים האפורים למלוא גובה הבמה הגדול.

בהמשך השטח הגדול הניו יורקי ביניהם, ותחת פנסי התאורה הנהדרת שעיצבה קרן גרנק, תהיה זירת המאבק בין ה"ג'טס" של הניו יורקים בני מהגרי אירופה המוכה, ל"שארקס" הצעירים שהיגרו מפורטו ריקו, האי חסר התקווה, אל האי של התקווה והאפשרויות מנהטן.

המהגרים ובני המהגרים אינם אוהבים אלה את אלה, והפער ביניהם, אמתי או מדומה, הוא קרקע עשירה לאלימות. זה השינוי הראשון והמשמעותי של ״סיפור הפרברים״ מהסיפור של "רומיאו ויוליה" שהיה הבסיס למחזה. יהיו עוד שינויים ובעיקר בכל מה שנוגע לגורלם של צמד האוהבים, שכאן הם טוני הפולני ומריה הפורטוריקנית. 

הם לא יתאבדו, ומריה תהיה זו שתשמיע את המילים האחרונות, המרשיעות והקוראות לפיוס. ולאחר מחיאות הכפיים הסוערות כשלהקה כולה תתייצב בשורה ארוכה בקדמת הבמה יישלח המסר של שאי-שם תבוא התקווה, הקבלה והאהבה. ולא היו צריכים לשנות את "אי-שם" ל"גם-כאן".

וזאת, בהתאם לרוח התרגום החדש שהוזמן להפקה הזאת מאלי ביז'אווי, שלא מכבר העניק תרגום חדש ומרגש ל"רומיאו ויוליה" של תאטרון באר שבע. המשימה של תרגום המחזמר אינה פשוטה יותר, וביז׳אווי ידע לחבר בין החולין והפיוט שיש בשני המחזות. יתר על כן, ביז'אווי נזהר שלא למקם את סיפור הפרברים הזה כישראלי מוצהר, כהגדרתו ש"עולם אלים, גזעני וחסר סובלנות לאחר לא זקוק לקביים לוקאליות". ציטוטים נרחבים מהישגיו מופיעים בתכניה-למזכרת שערכה רבקה משולח.


סיפור הפרברים (צילום: רונן אקרמן)

כנפי השכינה של ההפקה

את נפתולי העלילה נושאים לכל אורכה, למעט שתיים שלוש תמונות אינטימיות, שתי החבורות העוינות, ומי שהתניע אותם כמטווח טילי מחול הוא הכוראוגרף אביחי חכם שיצירתו הפעם היא שיא יצירתי מרתק, צומח כדבריו, מתוך קולו הייחודי של רובינס "הזורם עמוק בעורקיי" אל רעיונות מקוריים, שאחד המרגשים בהם הוא אותו "אי שם" מרטיט ביופיו, בעושרו ובביצועו. חכם ידע לאפיין את החבורות, ואף להעשיר במגע מדויק את קרבות הבמה המרהיבים שעיצב אילן גזית.

אבל גם הם, כמו הבמאי והמפיק לא היו יכולים להביא את ההצגה הזאת להישגיה - ועדיין לא הזכרתי את המבצעים - בלי המוזיקה המופלאה של ברנשטיין שהיא ככנפי השכינה של היצירה, שנושאות אותה ממעמקים נוקבים וקצביים של ייאוש ואלימות לגבהים של רקיעים ליריים מרגשים. לא בכדי להיטיה גדולים, הסולניים, הדואטים, והקבוצתיים כפי שגם בוצעו בניהולו המוזיקלי של אמיר לקנר. הייתי מרכך קצת את העוצמה של הסאונד אבל עודד פרדליק יצר עיצוב צליל חי מאוד. 

והנה מגיע תורם של גיבורי הערב, הסולנים והקורוס הגדול, בתלבושות הטובות שעיצבה אולה שבצ'וב, שהגשימו את רעיונות הבימוי היפים של צדי צרפתי, רקדו בתנופה ובמקצועיות את רעיונותיו המורכבים של אביחי חכם, שרו בהדרכתה הקולית המצוינת של דוקי עצמון בליווי התזמורת החיה והמחוזקת בהקלטות בניצוחו האנרגטי של נדב רובינשטיין.

חבורות הג'טס והשארקס סחפו בהתלהבות, במשחק קליל ומדויק את העלילה ולכל אחת ואחד מ-26 הבנים והבנות בשתי הקבוצות מגיע קרדיט אישי לא פחות מהקרדיט על היחד האנסמבלי המצוין שיצרו. הם סיפקו רגעים של עוצמה והומור הן כקדמת-העלילה והן כרקע לסיפורים האישיים, האינטימיים, של קנאה, תחרות, ובעיקר לרגעי האהבה שהם הלב הפועם של העלילה.

סיפור הפרברים (צילום: רונן אקרמן)

הישג חשוב למבצעים וליוצרים

והלב הזה, איך לומר, שבר את הלב בתמימות של האמונה בכוחה של האהבה לנצח איבה ומחלוקת על פיסת אדמה, שכאן היא רק רחוב ניו יורקי אחד קטן. לב שהביא איתו עידו רוזנברג כטוני שקם בבוקר ויוצא לדרך שמבטיחה משהו חדש, מקיימת את ההבטחה בדמותה של מריה, וממיתה אותו ביריית אקדח. רוזנברג מרגש כשהוא שר בקול גדול ובהיר וכשהוא מגלם בלהט את המהפך מנער-חולם לגבר מתעורר, ולמי שיודע לאן מובילה האיבה השכונתית.

והלב הוא לא פחות גם זה שמביאה לבמה משי קליינשטיין שזכתה לקבל לרשותה את האוצר של תפקיד מריה, והיא מגדילה אותו מתמונה לתמונה, ולא רק בקולה הנהדר - בעיקר במערכה השנייה - אלא גם בגילום התום הילדותי-בתולי של התאהבות, והיפתחות מניצנים ראשונים לפרח מרהיב. בתמונת הסיום היא מצליחה לחשוף בעוצמה גם את כוחו של הכאב. 

בחזית הג'טס בלט יפתח מזרחי, נמרץ ולוהט בתנועתו ובשירתו כריף, המנהיג והחבר שמחיר עיוורונו הפוליטי-חברתי מוליך אל מותו המיותר, ממש כמו זה של ברנרדו, יריבו בחזית השארקס, שגלעד שמואלי מגלם אותו בתנופה של גאווה תקיפה ואלימה על זהות תרבותית ועל ערכי המסורת. רונה לי שמעון המרשימה בתנועתה ובמשחקה כארוסתו אניטה, מנסה לשנות מציאות ולעזור, אך משלמת על כך בתמונה מצמיתה של אונס שאחריה תיעלם לאי-שם אחר של כאב והשפלה.

 

סיפור הפרברים (צילום: איציק בירן)

בתפקידי המשנה בלטה רוני מרחבי כנערה המבקשת להיות אחת מהג'טס, ובקרב השארקס בלט רביב מדר כצ'ינו, ארוסה של מריה. עודד ליאופולד היה מצוין בהגזמה של הרוע והאלימות של מפקח המשטרה שרנק, שזאת מחלה אמריקאית נמשכת שיש לה לעתים הדים גם פה ואי-שם. אביב זמר כשוטר קראפקי הצדיק במשחקו את קטע ההפוגה הקומית של הג'טס על חשבונו. ואחרון חביב ומצוין שלמה וישינסקי כדוק המזהיר ומקונן על מחיר האיבה. 

הסך הכל הוא גרסה מרתקת של המחזמר ששבר את כל ההגדרות שהיו עד אז, והישג חשוב ליוצריה - הבמאי צדי צרפתי, הכוראוגרף אביחי חכם, המתרגם אלי ביז׳אווי המבצעים והמפיק חיים סלע - שהעבירו אותה מברודווי של ניו יורק לקאמרי של תל אביב במלוא יופייה, עושרה המוזיקלי והמסר ששלחו מכאן לאי-שם.

 

סיפור הפרברים (צילום: רונן אקרמן)

 

לרכישת כרטיסים