פסטיבלים - Godlike - רוקדים בלי נדר

שני כוריאוגרפים חברו יחד ליצירת ערב מחול מעניין אך בעייתי על שאלות של אמונה

אמנות בין הטרשים

צל כבד מעיב בימים האלה על יצירת המחול העצמאית בארץ ועל יוצרים ורקדנים, הנחשבים לשגרירי התרבות הישראלית בעולם ומקיימים על פת לחם את תמונת המחול הישראלית בבית. אלמלא מפעלי תרבות כמו ״גוונים במחול״, ״הרמת מסך״, ״אינטימדאנס״ ו״מחול שלם״ רק הלהקות הגדולות - בת שבע, הקיבוצית, ואולי גם ורטיגו, קמע ופרסקו היו שורדות. וגם זה לא ממש בטוח כאשר מביאים בחשבון את שגיונות התמיכה הממלכתית בתרבות.

לא צריך להיות מבקר מחול כדי להבין שבלי עמותת הכוריאוגרפים אין סיכוי ליותר מ-60 יוצרים להעלות את יצירותיהם בארץ ולנסות לפרוץ דרך לחו״ל. עלויות היצירה הן במשורה. לראות רקדן מקצועי כנער שליח או כסדרן או כמלצר זה עלבון - לי, לכם, למדינה. וזה מה שיקרה יותר ויותר אם לא יינתן לעמותה לתחזק בשוטף את המחול הישראלי, להקל ולהוזיל את עלויותיו, ולזמן קהל למופעיו.

אני כותב את הדברים האלה בעקבות מופע המחול המשותף של הכוריאוגרפית אודליה קופרברג, שאחרי יותר מעשרים שנה סופרת את המעות ואת החובות ותולה תקוות בבג״צ, ושל ישראל אלוני, שיצא מהלהקה הקיבוצית לביקור קצר בשבדיה, נקלט שם ולפני ארבע שנים אף הקים להקת מחול משלו.

פגישה בין השניים הולידה שיחות על כוחה של אמונה. על פניה זו מילה הכורכת את החיים הארציים באלה של אלוהות ודת. מבחינה עניינית יותר, במחילה, אמונה היא בעיניי זו הנוגעת למהות האמנות הנוצרת בין טרשים, קוצים ואבני נגף בדרך לעבר יעד, למימוש עצמי של האמן, להתמקצעות, למיקום בחברה, ולא פחות מאלה לקיומו של מכלול תרבותי רב גוונים.

godlike , ביני לבינך (צילום: ארל'ה הצמצם הבוער)

היחיד מול החיים

ואמונה כזאת מתרחשת בשתי היצירות המרתקות שהעלו בסיוע של המרכז לדיאלוג בין דתי בגטבורג, שבדיה, ״אחד משלנו״ של קופרברג, ו״ביני לבינך, כאן, שם אך בשומקום״ של אלוני. החיבור הנראה לעין ביניהן נוצר בעזרת עיצוב התלבושות הלבנות-שנהביות של מיכל קפלוטו והתאורה של יואב בראל.

שתי היצירות בוחנות מערכות יחסים העוברות תהליכי גיבוש או פירוק, והחיבור הרעיוני ביניהן, התוהה על מהות האמונה, על אלוהות, על החיפוש ההדדי למשמעות של נוכחות הזולת או האחר, נישא בכוח הדחף של המוזיקה המהפנטת של דידי ארז, שבמהלך יצירת אלוני גם מקבלת חיזוק מיוחד מהופעתה החיה של השחקנית-זמרת יונית טובי.

אנסמבל בינלאומי של חמישה רקדנים מצוינים - לוקאס פז׳טרז׳קי מפולין, לארקה אפלון מדנמרק, סקוטי איוון מאוסטרליה, רקל רפיסארדי מאיטליה ומיתר בסון הישראלי - שולט בעוצמות משתנות במתווי התנועה שיצרו קופרברג ואלוני, כל אחד מהם בשפה הנראית כנפרדת אך מבעד לשונה נוצרת אחווה מקורית, שכמו המוזיקה, בסיכומו של המופע מעניקה משקל נוסף לשתי היצירות, ולשאלתן המשותפת - מהו האדם, מיהו היחיד הניצב מול החיים והאמונה.

godlike , מיתר בסון (צילום: ארל'ה הצמצם הבוער)

godlike , לארקה אפלון (צילום: ארל'ה הצמצם הבוער)

בסיכומו המופע ״ Godlike - רוקדים בלי נדר״ הוא מפגש פורה בין שני יוצרים ישראלים ותזכורת לפרנסי התרבות הממשלתית כי הקרבת אמנות המחול הישראלי על מזבח נהלי-פתע תהיה מכה אנושה ליוצרים ולקהל השוחר את יצירותיהם באמונה ובנאמנות.