יום האישה הבינלאומי 

הרשימה הזאת לא הייתה אמורה להיכתב. ראיתי את המופע "הגוף האחר" של נטלי צוקרמן כאשר יצא לדרך, עדיין קשור בחוט הטבור לשליה, במסגרת א-ז׳אנר 2013 בתמונע. לא כתבתי עליו בשעתו מטעמים שונים, חלקם ביקורתיים ומקצתם נוגעים בעניינים ברגישות אישית-משפחתית פרטית שמשיקה לכמה נקודות בו. מאז התפתח המופע, הורחב וצבר תאוצה והופעות. אמש, שלוש שנים אחרי, ראיתי אותו אך שלא על מנת לכתוב.

אבל הבוקר כאשר פתחתי את העיתון שהמתין בכניסה לביתי מצאתי שאני שרוי ביום האישה הבינלאומי, ומעמוד לעמוד נשקפו דמויות נשים וכתבות עליהן. ואז, עמוד אחר עמוד התעורר בי הרעיון כי בכל זאת אכתוב על "הגוף האחר", וליתר דיוק על נטלי צוקרמן שריגשה אותי אמש בגרסתו המלאה והבשלה של המופע.

למעשה לא הייתי צריך להיות מופתע, ולא רק משום שהמופע זכה בפרס "קיפוד הזהב 2014", אלא משום שבפסטיבל עכו האחרון נכבשתי כליל על ידי אישיותה וסיפורה של צוקרמן במופע המורכב Practice Makes Perfect שזיכה אותה בפרס על הופעתה ב"טבעיות יוצאת דופן, הומור דק ומושחז, כאב חד, מגע וליטוף... על היכולת לדבר את עצמך באופן כה משכנע ועל האור הרב שההצגה הזו מביאה אלינו הצופים".

הגוף האחר (צילום: דניאל שטרית)


קצת צולעת ומתקשה במדרגות

נטלי צוקרמן היא כיום אמנית פרפורמנס, במאית, אוצרת ומורה לתיאטרון. היא בעלת תואר בחינוך ובימוי מסמינר הקיבוצים, בעלת תואר בפרפורמנס מה- Royal Conservatoire of Scotland, ולאחרונה השלימה לימודי תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

בין העבודות שצוקרמן העלתה בארץ, "דינג דונג" בבמת מיצג, אנסמבל 209; "שיחות עם הברמן" - הצגה המתרחשת בבר, בשיתוף עם ליחי בקרמן, וכמובן שני המופעים שהועלו בתמונע ובעכו. בנוסף היא אחת מיוזמות ומנהלות אמנותיות של תלוי במקום - פסטיבל מתחת לבית בחללים לא קונבנציונאליים ברחבי תל אביב.

לצד עבודותיה בארץ צוקרמן גם העלתה מופעים ייחודיים באירופה, בהם: Willo & Robo, נורווגיה; Are you cold בפסטיבל The National Review of Live Art בגלזגו, סקוטלנד; It all depends on who plays the leading part בתיאטרון ה-Tramway ובפסטיבל הפרינג' של אדינבורו.

המפרט האמנותי-ביוגרפי המרשים הזה הוא רק הצד המוחצן של אותו גוף אחר שעליו יצרה צוקרמן מופע אישי מאוד המספר על השבר שאירע לה ב-1990, כשהייתה בת 12 ויצאה למחנה של תנועת הצופים. שם התמוטט עליה מבנה, שבר חוליה חשובה בגב, ושיתק אותה. תהליך השיקום הצליח והיא חזרה לחיים, קצת צולעת, ומתקשה וזקוקה לעזרה, בעלייה במדרגות או בירידה. 

מעבר לזה, התאונה, השיקום והמוגבלות הפנו את תשומת לבה אל הסובב אותה, אל התגובות, אל התיוגים וההגדרות, אל אמפטיות ורתיעות, וכמובן - כמה אכזרי לומר - אל סוגיית הזוגיות והאהבה וכל מה שכרוך בהן. בהתבוננות הומוריסטית, המאפיינת את המופע מראשיתו ועד סופו, מדובר בדייט בא ובדייט הולך, והתקווה לעולם נשארת.

הגוף האחר (צילום: גדי דגון)


מתאונה אל מסע זוגיות 

המופע מורכב משלושה פרקים. הראשון בהם הוא זה המספר על התאונה - כמין מנטרה שהיא שבה ומשמיעה בין חלקי הפרק. אלה כוללים מיצג של כרטיסים ובהם תגובות, שאלות והערות המופנות אליה בחברה, ברחוב, בדייטים, שעל כמה מהם היא מספרת.

הפרק הזה "התבגר" והעמיק מאז העלאתו לראשונה בא-ז׳אנר, והפעם התחברתי אליו, ולא מעט בסיוע קטע מרגש במיוחד, שבו אביה של נטלי, המלווה אותה בכל הופעותיה, מוזמן להצטרף אליה ולקרוא באוזניה את אגדת חייל הבדיל מאת הנס כריסטיאן אנדרסן, בעוד היא מטפסת על סולם גבוה כדי לתקן כיוון של פנס תאורה. 

הפרק השני הוא פיתוח מורכב ומיוחד של נושא הזוגיות, ובבסיסו ניצב  השיר "לשון אהבה ותה על שקדים קלויים", שיר מספר 5 מאת יהודה עמיחי שהשורה הראשונה בו "אני מכיר איש שעשה לעצמו אישה אידיאלית מתשוקותיו" מתנוססת על הקיר האחורי מתחילת המופע, מסקרנת בנוכחותה, והופכת למקפצה אל פרפורמנס מרשים, שבו צוקרמן כותבת על הקיר את כל שורות השיר, ומתוכו שולפת מילים שהן אבני דרך במפת ה"אי זוגיות" שחוותה.

כמו בשיר, גם צוקרמן יוצאת למסע של חיסול חשבונות עם אלה שהותירו בגופה צלקות, אפילו חמורות מאלה שהותירו הניתוחים בגבה. את המפה הפרטית היא רושמת ומציירת בגיר על רצפת הבמה, ללא טקסטים מסבירים, ועם חצים המצביעים על אותם "חסדי מחפיצים" שזכתה בהם כאישה, כאוהבת, כאדם שממשיך לגבור על מגבלותיו.

הגוף האחר (צילום: גדי דגון)

חוב של מבקר לדמות מופת

את המעשה האמיץ הזה תיעלה צוקרמן אל ההומור של התמונה השלישית, המחליף את הציניות שנרמזה בתמונה הראשונה ואת העלבון שבתמונה השנייה. ההומור הזה החל כאשר פרסמה בפייסבוק הזמנה לצעיר שיסכים להשתתף בפרויקט אמנותי ולגלם, ללא מחויבות רגשית, את בן זוגה במסעדות, בקולנוע, מול שקיעה ועוד. 

אף אחד לא נענה להזמנה, ואשר על כן החליטה לממש את הרעיון במופע, ולשם כך גייסה מתנדב מהקהל. אמש היה זה שחקן החאן הירושלמי גיא גורביץ' שבעבר עבד עם צוקרמן. על פניו זה היה אמור להיות לו קל, אבל מתוך כל מה שנקרא לעשות כפועל במה, צמחו פרחים מרגשים, כפי שעל פי המסופר אחרי המופע זה קורה כמעט תמיד עם צופים שלא הכירה.

הגוף האחר (צילום: יח"צ)

כי כן, התמונה הזאת שמתארת נקודות ציון של יחסי אהבה כנים, חזקה מכדי שיהיה אפשר, אפילו למכר או ידיד, שלא להיכנס לתוכו. ומנקודת מבט מהאולם, לא יכולתי שלא לקנא בגיא. אבל ככלות המופע, וברשימה הזאת, שהצורך בה התעורר לרגל יום האישה הבינלאומי, אני פורע חוב של מבקר לפרפורמרית, ובוחר בנטלי צוקרמן כדמות-מופת של אישה אמיצה ויוצרת מרתקת בישראל 2016.