במה משתקפת במראה

"שש דמויות מחפשות מחבר", מאת המחזאי הסיציליאני לואיג'י פירנדלו, חתן פרס נובל 1934, הוא אחד  מיצירות המופת הגדולות של התיאטרון, שמבעד לעלילתו המורכבת בוחן את יחסי הגומלין בין אמנות הבמה הבדיונית לבין המציאות, שאף היא בדיונית. וזאת, הרבה לפני שמתכונת משדרי הריאליטי בטלוויזיה נחשפו כהטעיה, כפיסות חיים ערוכות ומומחזות כ"מציאות".

המחזה מתאר את פלישתן של שש דמויות אבודות, תועות, בנות משפחה אחת, אל במת חזרות בתיאטרון, בחיפוש אחר מחזאי שיסכיםלכתוב אותן ואת הסיפור שלהן - ואין רק אחד מוסכם - כפי שהן רואות את עצמן. זאת היא הליבה של המחזה שבוחן שאלות כמו אמת, צדק, מוסר, לצד עיסוק בשאלות מהותיות לתיאטרון, למציאות שלו לעומת המציאות של החיים. 

הסיפור עצמו נשמע מלודרמטי מאוד על גבר שדחף את אשתו לזרועות גבר אחר והרחיק ממנה את בנם. כעבור כמה שנים הוא מתאהב בתלמידה, ושוב אחרי שנים נוספות כשהוא אמור ליהנות משירותיה  בבית זונות, הוא מגלה לתדהמתו כי היא בתו החורגת. מתברר כי האם התאלמנה מבעלה השני ונותרה עם שלושת ילדיהם, ושבה אל העיר שעזבה בשעתו. 

המחזה, המוצג עתה בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים בבימויה של רנה ירושלמי ובתרגום מצוין של יונתן דובוסרסקי, מעמת את הדמויות עם עצמן ועם נקודות המבט השונות, ומציב אותן מול ה"מראה" של הבמאי ולהקת השחקנים שלו. בכך יוצר פירנדלו מראה מקורית שבה הבמה היא זו המשתקפת מול עצמה.

גדולתו של המחזה היא בתביעה שהוא מציב בפני השחקנים, אלה המגלמים את שש הדמויות ואלה ההמשחקים את אנשי התיאטרון לפעול, כלומר לשחק, גם במישור הקונקרטי של סיפור, וגם בערפל הפנטסטי של דמויות מופשטות שמחפשות לעבור מהמציאות אל מקום והגדרה תיאטרליים. אגב כך, ובטקסט מועשר, המחזה מעמת גם את הקהל עם תפיסתו על אמנות הבמה.

שש דמויות מחפשות מחבר (צילום: מיקי אלון)

כולם שחקנים, כולם

רנה ירושלמי ביימה את המחזה לראשונה ב-1984 במסגרת סמינר הקיבוצים וכעבור שנה בתיאטרון חיפה, ומאז גם בחו״ל. עתה היא שבה אל ספר הבימוי שלה ומחדשת את גרסתה עם תלמידים חדשים, העושים את שנת הלימודים האחרונה שלהם. הם צעירים ונמרצים ובהצגה הזאת אלה המגלמים את בני המשפחה נדרשים לסגנון הנע בין מלודרמה לדרמה, ואלה המגלמים את להקת התיאטרון להציב מולם משחק הנע בין קומי למלודרמטי. 

בשני הקצוות השיגה ירושלמי את המרקם המיוחד של המשחק, ש"השכיח" את העובדה שכולם שחקנים, כולל אלה המגלמים את שש הדמויות. מהאשליה הזאת התעוררתי בשיא ההצגה, כאשר ירושלמי יוצרת דואט בין שתי הקבוצות, והדמויות משתקפות במראת הבמאי להקת השחקנים עד שיריית אקדח מפרידה ביניהם. וכך, גם הרעיון המעגלי של פירנדלו, מצא השתקפות מרתקת במראה של ירושלמי.

בראש קבוצת הדמויות האבודות האלה ניצב האב בגילומו המרתק של יחיעם ברקו. על כתפיו מוטל המשא העיקרי של הטקסט, המורכב בעיקרו מרעיונות פילוסופיים ואחרים המתערבבים בנימוקים לצורך באשליית הבמה ככלי שרת נחות. ברקו מגיש אותם כמתוך עננה של כאב וייאוש, אך הם צלולים ובהירים, גם במאבקיו על גרסתו למה שהיה.

עזר כנגדו היא ליאור לב התוססת ושוצפת, בצחוק היסטרי או בזעקת כאב מכמירה כבת החורגת. לב נדמית במשחקה לנמרה האורבת לטרף. היא מרתיעה בחישופה המוחלט, כשם שערן לחמן, כאחיה וענבל רז כאחותה, נחבאים אל שתיקתם, מצמררים בהיאחזותם בשולי שמלתה של האם, שאותה מגלמת ליזה סטרוסלסקי, בביטוי מרגש של כתב האשמה שלה ביחס לאב. יוני גרין מעצב בכוח מרשים את בנם המנסה להישאר מחוץ לסיפור, מסתגר ומתנכר.

שש דמויות מחפשות מחבר (צילום: מיקי אלון)

מחזה כבית ספר לתיאטרון   

יעל סגרסקי נעזרת יפה בהברקה של המתרגם על חשבון עצמו, ומגלמת בהומור את מאדאם פאצ'ה, הדמות האפיזודית המיוחדת שפירנדלו יצר כגשר בין המציאות לבמה. היא מגיחה להצגה כמבעד למסך ככובענית שההובי שלה הוא להיות "מאדאם" והיא זו שבחנותה מפגישה את האב, הלקוח, עם הבת החורגת שלו.

בראש להקת השחקנים ניצב הבמאי, שאותו מגלם רפאל עבאס בנחישות עניינית הנכבשת לאיטה לסיפורן של הדמויות, מאמצת אותו ומנסה להשתלט עליו. משחקו של עבאס בולט בחלקה השני של ההצגה כשנדמה כי אכן הוא השולט במצב. עזר חשוב כנגדו מגיש עמית ויינברג כלחשן המשמיע את הוראות המחזאי או כקצרן הכותב עבור המחזה את מה שמשמיעות הדמויות.

הראל ליסמן, נהר קורן, נוי אבנר, דליה לי שטורך, אוריה יבלונובסקי, תמר וויצ'ק, ודנה לוין הם השחקנים שלומדים לאט את מרכיבי הסיפור המשפחתי שעליהם לגלם. הם מצוינים כאשר הם מתאמנים בצד על המחוות של הדמויות שיגלמו, ובעיקר כאשר הם משכפלים את הדיאלוגים והפעולות של בני המשפחה. שי איצקוביץ מצטרף אליהם כפועל במה האחראי לאבזרים הנכנסים ויוצאים.

שש דמויות מחפשות מחבר (צילום: מיקי אלון)

את התפאורה המינימליסטית עיצבה יפה קארין בראונר-קומאי, ואורי רובינשטיין עיצב את התאורה שמילאה את חלל הבמה, הבליטה דמות או פעולה או ערפלה אותן ברקע. את התלבושות הטובות עיצבה מאי ברנע. שוש רייזמן תרמה הנחיה קולית לשחקנים, ופרידה שהם הייתה חונכת התפאורה.  

בסיכומו של דבר "שש דמויות מחפשות מחבר" בגרסתה של רנה ירושלמי ובביצוע תלמידי בית הספר למשחק בסמינר הקיבוצים, עומדת במבחן התביעה הקשה שלואיג׳י פירנדלו מציב במחזה שלו, שהוא עצמו בית ספר לתיאטרון ולמשחק. הצגה מומלצת בכל לב למי שעדיין מאמינים בחשיבות היצירה הדרמטית הקלאסית.