|
|
|
 ההפקה הזאת שייכת בעיקר לשני גיבוריה, קולה המרשים בעושרו, מאלט עמוק ועד לקולורטורות גבוהות, של אנאליזה סטרופה המצוינת כצ׳נרנטולה, וניצוחו של דניאל כהן שהניף את השרביט וכישף את הסולנים, את גברי מקהלת האופרה ואת נגני התזמורת הסימפונית ראשון לציון, והעניק עם המוזיקה של רוסיני יופי וחיוניות נמרצת להפקה."
|
|
|
|
|
יין מבעבע איטלקי משובח ממרתפו של רוסיני בביצוע שמעניק יופי להפקה בטעם בלגי
שפע יצירתי
העיקר היה ונשאר גם הפעם - וזאת המוזיקה של ג׳ואקינו רוסיני. הוא כתב את האופרה הזאת, לה צ׳נרנטולה, מיד אחרי ״הספר מסביליה״, במהלך שלושה שבועות לחוצים להגיע לבכורה עם כל הנתזים המוזיקליים שלו. זה מתארך לפעמים, בעיקר בחלק הראשון, אולי משום שמחבר הליברית ג׳קופו פרטי שלח לו קטעים חדשים מדי יום, והמלחין השתעשע עמם כאילו אין מחר.
וזה מה שמאפיין את שלוש השעות, כולל הפסקה, של האופרה המקסימה הזאת, עם שפע יצירתי ושיאים של המצאות אופייניות בהרמוניות מסתלבטות וצוחקות שרוסיני יוצר לאנסמבלים מדואט ועד שישייה, ועם רגעים של רומנטיקה לירית, ובסיום אריה שיש בה הכל מכל בכל - דרמה, הומור, ענווה, אהבה, וכמובן ניצחון הטוב על הרע.
מה שאין בגרסה הזאת של פרטי ורוסיני הם פייה טובה, דלעת שהפכה למרכבה, סנדל זכוכית מושיע, ונעדרת ממנה גם אם חורגת מרשעת. אבל יש אבא חורג המתהדר בתואר דון מניפיקו (העצום, הנפלא) למרות שהוא דומה יותר לחמור המופיע בחלומו. ויש אחיות חורגות שהו בהחלט משעשעות באיוולתן.
לה צ׳נרנטולה (צילום: נעמי אדר הופמן)
ובעיקר יש צעירה יפה ונאווה ששמה אנג׳לינה, שאיש אינו נוקב בו, או לה צ׳נרנטולה, כפי שהיא נקראת בפי כל (אצלנו קוראים לה לכלוכית, או סינדרלה כפי שזה מתורגם נכון לאנגלית וכדומה בצרפתית, אבל בתרגום עברי נכון הייתה צריכה להיקרא אֶפרוּרית, כגוון של תלבושתה בהפקה הזאת). את חלומותיה ותקוותיה לזכות באהבת אביה החורג ובנותיו היא רוקמת לשווא.
תחת זאת היא זוכה לעדנה בזכות הנסיך רמירו שמחפש בת זוג כדי לזכות בירושה של אביו, המלך הגוסס, ורוצה למצוא אותה בכוח האהבה. שני ראשי חץ מוליכים אותו אל אושרו: המדריך הפילוסוף אלידורו, שמגלם באופרה הזאת את נפלאות הפייה, יוצר את המצבים הנחוצים, ובמקום דלעת שולף מהשחקים כדור פורח. ראש החץ האחר הוא החדרן דנדיני שהנסיך מחליף עמו זהויות כדי שהאהבה לא תצמח מטעמים של בצע כסף ותאוות כבוד.
לה צ׳נרנטולה (צילום: יוסי צבקר)
אלבום תמונות בתיבת נגינה
עלילה לא משהו, בדרך כלל אגדת ילדים יפה כפי שהאחיםגרים ואחרים, וכמובן וולט דיסני, יצרו ממנה. אבל יש בה חיוניות כפי שמשדרת הגרסה שהגיעה מבית האופרה המלכותית של ולוניה, ליאז׳, הבלגית, פרי יצירתם של בני הזוג ססיל רוסה וז׳וליאן לובק, שלא סמכו על אף אחד ועשו בעצמם את הכל: הם הבמאים, הכוריאוגרפים, מעצבי תפאורה, תלבושות ותאורה (כפי שלמדו לעשות, ככל הנראה, מענבל פינטו ואבשלום פולק).
את הגרסה שלהם אפשר להגדיר כאלבום תמונות, שמתחלפות על במה הסובבת על צירה ובתפיסתם ״הדמויות מתנצחות בתוך תיבת נגינה מטורפת, הגיבורים מתפתחים על במה מסתובבת בה המרחב משתנה בהדרגה תוך מעבר מחדרו הרעוע של דון מניפיקו לגינה שוקקת החיים של הנסיך רמירו, בעוד שהארובה הקודרת של אנג'לינה (סינדרלה) הופכת לאולם הנשפים החגיגי בארמון התפור למידותיו של המשרת דנדיני.״
בנוסף על כך הם צירפו ללינדורו שש שוליות אפלות - שכמוהו נכנסות ויוצאות מפתחים סמויים בתפאורה, והן התגלמות שרביט הקסמים של הפייה הנעדרת. מבחינות רבות הדמויות האלה, בלבוש ובשיער הזהים בגזרותיהם ובשחור, הם היסוד המסקרן לכל אורכה של ההפקה, שהרי הכל בה ממילא צפוי, הרשות נתונה, והסוף הטוב, גם אם הוא מבושש להגיע, בוא יבוא.
לה צ׳נרנטולה (צילום: נעמי אדר הופמן)
אנסמבל מוזיקלי מנצח
את רעיונות המשחק שלהם מיטיבים לגלם הזמרים באחד האנסמבלים המעולים ביותר שהגיעו לכאן, ועם חיזוק ישראלי מהנה בדמותן של יעל לויטה וענת צ׳רני המקסימות כצמד האחיות החורגות, שונות זו מזו אך יוצרות צוות הווי ובידור מושלם יחד עם מיקלוש סבסטיאן המרשים כדון מניפיקו.
כריסטיאן זן תעתע בהם כהוגן בתחפושת הנסיך, שאותו שר בטנור איטלקי צלול קנת טאוור מארה״ב. הוגוגוויארדו שם עליהם עין וקול טוב כאלידורו, יחד עם ששת השחקנים-רקדנים הנפלאים שהגיעו מבלגיה והעשירו את הבמה בנוכחותם.
ובעיקר ההפקה הזאת שייכת לשני גיבוריה, קולה המרשים בעושרו, מאלט עמוק ועד לקולורטורות גבוהות, של אנאליזה סטרופה המצוינת כצ׳נרנטולה, וניצוחו של דניאל כהן שהניף את השרביט וכישף את הסולנים, את גברי מקהלת האופרה (שהודרכו היטב על ידי איתן שמייסר), את נגני התזמורת הסימפונית ראשון לציון, והעניק עם המוזיקה של רוסיני יופי וחיוניות נמרצת להפקה.
אציין עוד את כתוביות התרגום של ישראל אובל שנדרש הפעם למצוא פתרונות עבריים יצירתיים לכמה מרגעי השיא של האיטלקית בפי הזמרים. בין הישגיו הרבים אפשר להזכיר את התייחסותו לענייני היום, כמו בתמיהה ״האם גם דיבור על אהבה הוא הטרדה מינית?״ שעורר צחוק רם, או תלונתו של דנדיני אחרי שנחשף כחדרן ״מנסיך הפכתי לעד מדינה״.
וכך בסך הכל בין מסך הכתוביות שלמעלה ושרביט המנצחים למטה יצא לנו ערב שובה לב (שניתן לקצר בו לטובה) ובהתאמה לפורים עם מסכות, עם רשעים, עם אוהבים ועם ספומנטה איטלקי שרוסיני שלף ממרתפו. צ׳ין צ׳ין!!!
לה צ׳נרנטולה (צילום: נעמי אדר הופמן)
22/03/2016
:תאריך יצירה
|