אתגר אישי והימור קיומי

גילוי נאות מחייב אותי להודות שמכל המחזות של ויליאם שייקספיר שהייתי מעלה בסמוך למועד שבו מציינים בעולם את מלאות 400 שנה למותו ב-23 באפריל 1616 האחרון שהייתי בוחר לראותו הוא ״חלום ליל קיץ״.

אולי משום ששיחקתי בו בתיאטרון חיפה והייתי עוזרו של הבמאי יוסף מילוא, אולי משום שעודני שומע ומשמיע את תרגומו היפהפה של ט.כרמי, ובלי ספק משום שהוא המחזה השייקספירי שראיתי על הבמה בארץ ובחו״ל יותר מכל מחזה אחר.

אבל דליה שימקו בחרה בו כאתגר אישי שלה וצריך לכבד אותה על החלטתה להוסיף נדבך רחב וקלאסי לשורת הישגיה במחזות האינטימיים המיוחדים שביימה עד כה באנסמבל אספמיה הצנוע שהקימה, ואף כהימור בימים האלה נאבק על המשך קיומו תחת האיום המרוכז על יוצרי הפרינג׳ בתיאטרון הישראלי. 

עלילת המחזה מוכרת ועניינה הגשמי עוסק בלבטי אהבתם של חמישה זוגות שמתערבבים אלה באלה בעבי היער האתונאי במעשי כישוף, בתחמונים, ואפילו בכוונות טובות וסופם הטוב מלווה בהתנצלות האופיינית שמציעה לקהל כי הכל רק חלום, וכמובן הצגה שראויה לכפיים ולא למחאה. 

חלום ליל קיץ (צילום: אולג יפסטפייב)

מעלות ותהיות

מעלותיה הבולטות של ההצגה המופיעה במחסן 2 של עמותת הכוריאוגרפים (עוד גוף שעננה כבדה מעליו ועל היוצרים החברים בו) הן בישירות שלה, בכמה קיצורים, (אם כי פחות מדי), ברעננות הגישה המדגישה את הפער בין מסורת לדור בועט ועצמאי, ובבהירות הטקסט ששימקו בחרה להביאו בתרגום של ט.כרמי שנעשה לאותה הצגה רחוקה בחיפה ועודנו מקסים בפתרונותיו.

אבל אין מעלות ללא תהיות נלוות שהן עצמן מעוררות. כך למשל היה שמח לפתוח את ההצגה כמסיבת אסיד ביער עם המוזיקה הקצבית של איסר שולמן בתנועה אירובית-משהו שעיצב עודד שמר, ובניצוחו של פוק. אבל לא ברור לי מדוע שימקו זנחה את הרעיון בהמשך, כמו לא היו הדברים כ״פתיחה מוזיקלית״ שמכילה את המתרחש בהמשך, וההמשך אינו מתרחש תוך כדי המסיבה. 

ההעדר הזה מובלט בעיצוב הבמה על ידי שמעון קסטיאל כחלל ריק שבמרכזו מסומן עיגול ווילונות בד לבן ארוכים תלויים בפינתו הימנית וייפרשו בהמשך כעבי היער שבו פוק יערבב, יבלבל ויסכס את האוהבים הצעירים. זה עיצוב יפה ויעיל כשלעצמו שחיותו נקבעת על ידי המשחק ובמיוחד ע״י התאורה העדינה של יעקב סליב שהייתה במיטבה כאשר חדרה מבעד למפרשים או פגשה בהם. 

תהייה אחרת היא ביחס להחלטה להפוך את להקת השחקנים החובבים, בעלי המלאכה האתונאים, שמכינים הצגה לכבוד נישואי תזאוס והיפוליטה,לקבוצת תמיכה של אלכוהוליסטים אנונימיים. את העובדה הזאת גיליתי בדברים ששימקו כותבת בדף התכנייה אך לא ניכרה ולא הייתה משמעותית בגוף ההצגה או במשחק.

השינוי היחיד ולכאורה המהותי במסגרתה הוא החלפתו של בעל המלאכה שהיה הבמאי החובבן, במדריכה של קבוצת התמיכה. לא ברור מה זה נועד להשיג אך כשלעצמה ההחלטה להפקיד את הבימוי בידי אישה התחברה להכרה כי שייקספיר כתב מחזה שעניינו בין השאר המציאות של עולם התיאטרון (ואם כי לא במפורש, גם באקטואליה של הטרדות מיניות). וכמובן, אולי היא התחברה ואפילו בעיקר, לעובדה שאנחנו רואים הצגה בבימויה של אישה.

חלום ליל קיץ (צילום: אולג יפסטפייב)


חגיגת ליהוק אישי וקבוצתי

ההישג הבולט של שימקו כבעבר הוא בעיצוב המשחק האישי, וחובר אליו הליהוק הקבוצתי המצוין עם ותיקי במה וצעירים, כולם בתלבושות הטובות של דלית ענבר. בתפקיד פוק עודד מנסטר נע ונד בהילוך איטי כמעט משועמם, פה ושם מרוצה מעצמו. אלחי לויט מלכותי כתזאוס ואנרגטי כאוברון, קנאי כהלכה, ומאוהב לא בעצמו אלא גם באסתי זקהיים החוגגת בתפקיד טיטניה את תענוגות השגיונות של מלכת-פיות עסיסקסית. 

את רביעיית הצעירים שמגיעים אל היער התזזיתי מאתונה הפטריארכלית מגלמים ברהיטות טקסטואלית ובחן רב מיכל פוליצר כהרמיה, וגיל יפרח כהלנה, החברות המסמסות והאוהבות שהופכות ליריבות מרות כשהן נופלות קורבן, לכאורה ובאמת, לשגיונות אהוביהן, יואב כורש כליסנדר ותומר גלרון כדמטריוס הלהוטים לכבוש ולהתגושש.

ובתווך קבוצת התמיכה המשעשעת עם דימה רוס שגונב את ההצגה מכניסתו הראשונה ועד לקינתו המהפנטת כשהוא מגלם את תיסבי בהצגה לחתונה שקרן חרותי ״מביימת״ בסבלנות. אתו, וכל אחד מהם זוכה למנת-גניבה משלו, דניאל בוצר כזיז האילם שבהמשך מוצא מילים טובות בתפקיד האריה, ורפי קלמר, כפיף, זקוף ומדויק כחומה וגם כירח הנחוצים למפגשי האוהבים שבהצגה (וגם בפתיחה בתפקיד האב הנוקשה של הרמיה). 

ואחרון חביב כראוי וכמצופה - איציק גולן בתפקיד ערב הנלהב לכל תפקיד ולכל שורת טקסט שניתן להגניב בחזרות, כחמור ולבסוף בהגשמת חלום המשחק שלו כפירמוס האוהב ומתאבד בייאוש על הרג אהובתו. גולן יצר דמות שלמה בשלוש הצלעות של התפקיד, היה מצחיק בהתלהבותו ה״אמנותית״, מגוחך בנעירות האהבה והסיפוק, ותמיד אנושי, אפילו כשמשחקו כפירמוס מגוחך להפליא.

בסיכומו של דבר הגירסה של דליה שימקו ואנסמבל אספמיה ל״חלום ליל קיץ״ מישירה מבט אל שייקספיר הקומי והפיוטי.

חלום ליל קיץ (צילום: אולג יפסטפייב)

לרכישת כרטיסים