מכונית, עץ ואדם

הרעיון העומד מאחורי ההצגה ״בוקר טוב אליהו״ נולד כאשר שני יוצריה, אילנית בן יעקב וצחי מילמן, שוטטו ברחובות דימונה והגיעו אל מוסך ישן שטיפל בעברו באוטובוסים בתחנה המרכזית של העיר. כמו גפרור המצית אש גדולה כך גם חדר להכרתם ״זיק של רעיון״ בדמות השאלה ״מה הוא הסיפור שהובאה למוסך אחרי שעברה תאונת דרכים?״

הזיק והשאלה התפתחו עד מהרה לשרשרת דימויים יצירתיים, כפי שניתן לראותם במהלכה של ההצגה הקצרה והמפתיעה שכתבו וביימו, וכחברי אנסמבל התיאטרון, גם משחקים בה. הם ראו בדמיונם את המוסך כבית חולים למכוניות, ואת המכוניות כבני אדם, ומשם התפתחה ההדמיה העיקרית של המחזה שגיבורו אליהו ״הוא מכונית שמתוכה יוצאת תודעתו ומתבוננת על חייו".

העלילה מחזירה את האיזון של ההבדל בין אדם למכונית ומעניקה לשניהם את החיים שלהם, או את המהלך המנתק את ימי הזוהר של החלומות והתשוקות מהגוף שלו, של הוריו ומשפחתו, וגם של המכונית, מעצביה, מתכנניה והנהגים שלחצו על דוושת הגז בתקווה שתישא אותם בשלום אל מחוזות הנפש הרחוקים ביותר.

בוקר טוב אליהו (צילום: אורי רובינשטיין)

ההצגה מתארת את התעוררותו של אליהו מתאונה שבה התנגש בעץ תפוחים בעוצמת המהירות של 170 קמ״ש שדהר בה, ושלושתם קרבנותיה - מכונית, עץ ואדם. זה קרה ביום הולדתו ה-43, בדרך מהחגיגה שעשו לו חבריו בעבודה, אל האהבה של אשתו ושל אמו האלמנה, כשמחשבתו טרודה מכך שלא ידע לענות מה הוא מאחל לעצמו.

כשאליהו מועבר לבית החולים הוא כבר שרוי בתרדמת שבתוככיה הוא נע ונד בין חדלונו הקרב לבין חייו המתרחקים. רופאה ואחות, אם ואישה ובעיקר הוא עצמו כשהיה בן שמונה שבים ופוקדים את מיטתו ואת תודעתו המונשמת ומוזנת בצינוריות, כמו המכונית ההרוסה שהופכת להיות כל-מקום שהוא פוקד בשרידי ההכרה הנרדמת אל שמיה.



בוקר טוב אליהו (צילום: יואב חורש)


רעיונות שנולדו במוסך

הדיאלוג הדרמטי שיש בו שפע הומור - ולאו דווקא שחור - מאפיין את המחזה ואת העיצוב, החל במכונית האדומה שתכנן ובנה יואי דוידסקו על שלד ושרידים אחרים של פיאט אונו, האביזרים והתלבושות שעיצבה מיכל קפלוטו, והתאורה של אורי רובינשטיין, המספרת את חיי המתים והחיים גם יחד, וכלה באפקטים ובמוזיקה המקורית של זיו רביץ שמעשירה את המתח והדרמה.

בעיקר זו הצגה שבה ארבעה שחקנים מצליחים לממש את הרעיונות שנולדו באותו מוסך. צחי מילמן הוא אליהו המתבונן מסוקרן על עצמו ועל הסובבים אותו, ומתוכו, ובראשם הרופאה שהיא בת דמות לאמו, בגילומה הנחרץ של אילנית בן יעקב שלקראת סיום מוצאת את מיתרי הכאב האימהי. לילך יוסיפון מצוינת כאחות הדואגת לפרטים וכאשתו שאיננה מבינה מה בעצם קרה להם. ואחרונה ומדליקה נטע בר רפאל כאליהו הילד שבתחפושת של ארנב מאתגר את זכרונו המתמוסס של אליהו המורדם ומלווה אותו בדרכו האחרונה.

את ההצגה הזאת קל לנייד ברחבי הארץ, והעובדה שאודליה פרידמן, המנהלת הכללית של התיאטרון הלאומי הבימה, היא גם היושבת בראש הוועד המנהל של תיאטרון דימונה, מבטיחה אולי שיהיו הזדמנויות נוספות לראות את האנסמבל מדימונה בהבימרתף וגם בערים אחרות.

בוקר טוב אליהו (צילום: אורי רובינשטיין)