האקטואליה פורצת מיד
בפתח ההצגה החדשה של תיאטרון גשר, אולי הפוליטית ביותר שהועלתה במסגרת הזאת, הוסיפה לנה קריינדלין, הבמאית שהיא גם מנכ״ל התיאטרון, טקסט קצר האומר כי "הסיפור שלפניכם מתרחש לא פה, לא בארצנו. מדובר בתופעות שלא קשורות אלינו בשום צורה. אין אצלנו אמהות חד-הוריות, מורים בורים נוילדים מורדים, אין קיצונים, אין גזענים, ואין קדושים מעונים, תודה לאל".
השרים מירי רגב ונפתלי בנט ודאי נרגעו. אבל הצרה היא שבשולי הנאומים של האלוף יאיר גולן ושר הביטחון בוגי יעלון, הצגת המחזה "קדוש מעונה" מאת המחזאי הגרמני מריוס פון מיינבורג, בתרגום עברי מאוד של רועי חן, הוא בגדר זריקה אירונית באגו הישראלי הנפוח המתעלם מהמתרחש כאן, מהקיטוב הבוטה והאלימות כלפי כל מה שאינו צועד בתלם.
המחזה מתרחש בגרמניה בת ימינו, עדיין לפני גל הפליטים שהוסיף נדבך למצוקותיה החברתיות ולגלי הימין המתנפצים אל הסדר החברתית שם. אבל האקטואליה הישראלית שלו איננה ממתינה אפילו דקה אחת לפני שהיא מחייכת אלנו מהבמה הנזירית-ספורטיבית שעיצב מיכאל קרמנקו, והוסיף עליה עיטורי וידאו מרשימים.
מרד ופשרנות
עלילת המחזה מספרת על בנימין, תלמיד תיכון, שמגלה את התנ״ך, נשאב לתוכו ושולף פסוקים והלכות לכל דבר ועניין שמפריע לו בחיים. זה מתחיל בבריכת השחייה של בית הספר כשהוא מסרב להצטרף לחבריו המשתעשים בבגדי ים חושפניים, ובעיקר הבנות בביקיני. השיעור בהדרכה מינית שמעבירה המורה למדעים מקפיץ את הפיוז שלו בהקצנה עירומה.
התלונות שמגיעות אל אמו, פועלת ניקיון גרושה, שמגדלת אותו לבדה חושפות את הנתק ביניהם, ולעומת זאת התלונות שמגיעות אל מנהלת בית הספר, ואל המורה לדת, מוליכות לסדרה של החלטות שמאפשרות לבנימין להמשיך את המסע הפנאטי שלו, במקום לאשפז אותו או לפחות לתת לו טיפול פסיכולוגי מתון.
בתוך כך מנהל בנימין שלוש מערכות יחסים משמעותיות - האחת עם חברתו לכיתה, והאחרת עם חברו הנכה, גיאורג, שהיא בעלת נופך אנושי חברי מלכתחילה אך מתפתחת להשתלטות דתית של "בן האלוהים" על "התלמיד" המאמין באהבת רבו.
קדוש מעונה (צילום: רדי רובינשטיין)
תנ"ך מול המדע
רק המורה למדעים, שעמה מתנהלת מערכת היחסים השלישית המתניעה את המחזה, מתעקשת לתקן אותו, ואפילו אם עליה לעשות זאת בשפה שלו, ובמחיר יחסיה עם בן זוגה, שהוא המורה להתעמלות. התעקשותה להעמיד מול דעותיו את הידע המדעי שנצבר, ועדיין ממשיך לגלות את סודות היקום, מתנגשת בעוצמה באמונתו של בנימין, בגילויי האנטישמיות שלו, ובכוונתו להיות "קדוש מעונה", שייעודו להיות צלוב.
הסיום הטראגי של המחזה מפתיע וניתן לפרשנויות שונות, אך בעיקרו הוא תמרור אזהרה אוניברסלי גם אם נוצר ביחס לתחלואי החברה הגרמנית בת ימינו (המחזה הועלה שם לפני ארבע שנים) ובלי לפחד לרמוז על משוואה עם גרמניה הנאצית. המחזה נקלט בתיאטרוני אירופה, אומץ לחברות שבו הוצג, וגרסתו הרוסית אף הפכה לסרט "תלמיד" המוצג עתה בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים". וכאמור - הוא ישראלי למרות ש"אסור להשוות".
ההצגה שלנה קריינדלין ביימה בחצי קריצה ובחצי רצינות מפחידה קולחת בהומור החד של דיאלוגים, מושחזת בתאורה ואפקטים של איגור קפוסטין, עם מוזיקה מתאימה שערך מיכאל ויסברוד מיצירות קלאסיות ובנות זמננו, ועם צוות שחקנים שנענים יפה לקלילות-הרצינית של המחזה והבימוי.
קדוש מעונה (צילום: רדי רובינשטיין)
שלושה דמידובים בסירה אחת
הסקרנות הטבעית בתחום המשחק מוליכה אל נוכחותם על במה אחת של האם, האב והבן (סליחה על ההקבלה הנרמזת) של משפחת דמידוב. יש בציוות הזה גם הומור פנימי. את הבן המורד, מגלם ברעננות ובשכנוע רב דניאל דמידוב בהופעתו הראשונה על במה מקצועית. כנגדו מתייצבים אמו, שאותה מגלמת ברגש חם כמעט בייאוש סווטלנה דמידוב, והמורה לדת, תחליף האב במחזה, שמגלם ישראל (סשה) דמידוב המייטיב להטיף וללטף. בכל זאת משהו אנושי-אישי.
לחגיגה המשפחתית הזאת מצטרפת בהנאה ניכרת נטשה מנור שיוצרת ממנהלת בית הספר דמות מגוכחת ואפילו מסוכנת בפשרנותה. פאולו א. מאורה הוקפץ ובהצלחה לתפקיד המורה להתעמלות (במקום יובל ינאי שנפל למשכב) ומוצא עצמו ״מיותר״ בשדה המערכה בין התלמיד למורה בת זוגו. רות רסיוק משעשעת כתלמידה המתאמצת לעורר את מיניותו של בנימין, ומוכאבת במחיר המפתיע.
הלל קפון כגאורג, החבר שרגלו האחת קצרה מהאחרת, יוצר דמות מרגשת בנאמנותו, מסירותו ואהבתו לבנימין, ואף הוא במחיר כבד. נטע שפיגלמן כובשת במשחקה הטבעי והחם בתפקיד המורה למדעים כשהיא מעצבת היטב את השפיות אך גם את הנחישות הקיצונית ההפוכה להוכחת צדקתה ומהלכיה. הסיום שלה מציג בעוצמה את חרדת המחזאי למה שעוד צפוי.
בסיכומה, הצגת ״קדוש מעונה״ נחתה אצלנו בזמן הנכון, בביצוע מצוין, ותגובת הצעירים הרבים שמילאו את האולם מעידה כי לא לשווא העז תיאטרון גשר והעלה את המחזה המיוחד הזה.
קדוש מעונה (צילום: סרגיי דמיאנצ'וק)
רכישת כרטיסים