התבוננות מעמיקה וצוחקת

זאת איננה הפעם הראשונה שבתיאטרון הישראלי נותנים כבוד למיטב שחקניו הוותיקים ומזמנים אותם לחגוג ביחד את כישרונם האישי, את החברות מבעד לתחרות, את המעמד ואת ההזדמנות לעשות תיאטרון של כיף, להם, לשותפיהם ובעיקר לקהל. 

בתיאטרון הספרייה נענו בשמחה להצעתו של הבמאי רועי הורוביץ לעשות זאת, ועל התוצאה שמעלה על במה אחת את מרים זוהר, ליא קניג, יהודה אפרוני ואילן דר, אפשר רק לברך, להלל ולהשתבח שבאנו, ראינו ונהנינו.

המיוחד במחזה הזה מאת דן קלנזי שהוא איננו כתוב כהצדעה לשחקנים וותיקים ולכשרונותיהם אלא כהתבוננות רצינית ומעמיקה במוסד הזה של חברות אנושית ישירה, פנים אל פנים, וכפי שהמחזה מסתיים בציטוט משיר של הפילוסוף-המשורר האמריקאי ראלף וולדו אמרסון, בן המאה ה-19: ״הדרך היחידה לזכות בחברים - היא להיות בעצמך חבר״ וזאת דווקא בדור שבו חברויות מתקיימות בעיקר במישורים הווירטואליים.

שורת החברויות הפעם מתחילה בזו שבין הורוביץ למחזאי האמריקאי, שבמחזותיו "שעונים" ו״בוגרשוב 34״ הורוביץ שיחק וביים. לפני שנה קלנזי סיים לכתוב מחזה חדש, ״הרביעייה״, והעמיד אותו לרשות הבמאי הישראלי שהגיע לארה״ב לסיבוב הופעות עם ליא קניג עם הצגתם ״משהו טוב״. 

המחזה מספר על חברות שנולדה בין שתי נשים שנפגשו במקרה, והביאו עמן למרקם המיוחד של יחסיהן את הבעלים, שהתחברו מצוין לעגלתן, ואף יצרו קשר קרוב בינם לבין עצמם. העלילה מתגלגלת בנתיב 37 שנות החברות האמיצה, שיש בה עליות ומורדות, אי הבנות, התפייסויות, רגעים כואבים ומרגשים, ובעיקר אהבה כנה, שופעת הומור, ותבונה אנושית.

הורוביץ וקניג התלהבו מהמחזה, וקניג גייסה מיד את חברתה הטובה ושותפתה לפרס ישראל, מרים זוהר, ואת שחקן הבימה הוותיק יהודה אפרוני. זוהר גייסה את אילן דר, בן זוגה הבימתי בשנים האחרונות, בבית ליסין, והוא הביא עמו את כנדוניה מעצבת את שותפתו מזה יותר מיובל שנים, רעייתו רות דר. הורוביץ תרגם את המחזה, ואת הפזמונים שבו תרגם ירון פריד. שמוליק נויפלד עיטר במוזיקה ואת כל החגיגה האיר אורי מורג.

רבי עייה (צילום: אתר בית צבי)


קונצרט של ארבעה

התוצאה היא אחת ההצגות המצחיקות ובה בעת המרגשות ביותר שעלו על הבמה הישראלית בשנים האחרונות, ולא בכדי. המחזאי האמריקאי יצר רקמה אנושית מלאכת מחשבת שבה הוא בוחן מקרוב ובחוכמה כל פרטי חייהם של ארבעת החברים, באישיותם, בארבעת הרכבי הזוגיות השונים שהם יוצרים, וכמובן כרביעייה.

רועי הורוביץ נענה לאתגר הזה בהעמדת הצגה שהיא, בייעוצה הבימתי המצוין של רות דר, כמו קונצרט קריאה - הארבעה ניצבים ליד ארבעה דוכנים, שקופים, שעליהם מונחים העותקי המחזה - קרוב לוודאי כשתפקידי כל אחת וכל אחד מסומנים במרקר צהוב כמנהג השחקנים בכל מקום - וכסא, אף הוא שקוף, כאילו הבמה ואבזריה מצניעים עצמם ומבליטים את הנוכחות של רביעיית השחקנים.

ואלה? מה כבר אפשר לומר על יכולותיהם שנצברו ביותר מ-300 שנות במה שלהם? מרים זוהר היא רות, הנראית כמספרת את סיפור הרביעייה, מנקודת מבט של התבוננות לאחור. היא נשמה טובה ואחראית, שלא כמו ג׳ודי שתמיד מצליחה להגזים במשהו, ואת זה ליא קניג איננה מחמיצה כמובן. ושתיהן יודעות איך לרתום את הצחוק ללצרכים הרגישים, הכואבים יותר של תפקידיהן.

יחד אתן, ובאותה רוח יהודה אפרוני, כרון בעלה של רות, שרק אתה אינו חש עצמו כאידיוט, ואך יודע למצוא רעות גברית בחברות שלו עם ארי, שאותו מגלם אילן דר, כג׳נטלמן המובהק של החבורה. שניהם מעצבים פרטנרים אידיאליים לנשותיהם, באנרגיות המיוחדות שכל אחד מביא לזוגתו.

בסיכומה הצגת ״הרביעייה״ היא פנינה בימתית שהחלה את דרכה באולם הקטן ע״ש אהוד מנור ומהר מאוד עברה, תחת לחץ הקהל, לאולם הגדול הסמוך. ובעיקר זו הצגה שששחקניה שמחים להופיע בה, במין התגנבות יחידים אמנותית בין ההצגות שלהם בהבימה, בית ליסין והקאמרי. אל תחמיצו!


רביעייה (צילום: מתוך אתר בית צבי)