מודרנית ונטועה במסורת
כאשר יוסי שבו, ראש עיריית נס-ציונה, רוצה להתגאות, ויש לו כנראה יותר מסיבה אחת או שתיים, כפי שנגלה לעין העובר ברחובות המתחדשים של עיר השפלה הוותיקה, הוא מצביע על כינונה של להקת בלט נס-ציונה כ"גולת הכותרת של פעילות המחול הענפה בתחום זה בעיר". וראויים שליחי ציבור שייאמר בשבח פעילותם כאשר היא נושאת פירות שניחוחותיהם מענגים.
במפגש החוזר עם הלהקה המקצועית הזאת, ועם עבודתו החדשה של מנהלה האמנותי הכוראוגרף אלי לזר, ניכרת היטב ההשקעה באיכות הלהקה, כפי שסומנה בהצלחה לפני שנה בהופעת הבכורה שלה "חופש" לצלילי המוזיקה של יהודה פוליקר. האטרקטיביות של המופע (שלא לדבר על זו של המלחין) נמשכה בתכניות הבאות, וגם עתה עם ערב שיש בו הצדעה לעבר לצד ההמשכיות בת זמננו.
במרכזה של התכנית ניצבה יצירה חדשה ומקורית, כפי שהתברר במהלכיה של הכוראוגרפיה של לזר, של כרמן, המוגדר כ"סיפורה של אישה אבודה". המוזיקה של ג׳ורג׳ ביזה - בעיבוד ועריכה מצוינים (ללא קרדיט) - זרמה והתניעה יצירה שהיה ניתן לעקוב אחרי עלילתה ולזהות את תפקוד גיבוריה, גם על ידי מי שאינו בקי מראש בפרטים ובדמויות של כרמן, דון חוזה, מיכאלה ואחרים.
כרמן - בלט נס ציונה (צילום: אורי נבו)
הרעיונות של לזר ושפת התנועה שהביא ליצירה נטועה במסורת הארוכה של הבלט הקלאסי ובה בעת מחברת אליה את המחול המודרני, עם הצצות חטופות ומרשימות לעבר המחול המתקדם עוד יותר, בן זמננו. הקטעים הקבוצתיים נענו למקצבים המוזיקליים, וגם כאשר הם היו רק ברקע, או אפילו בהמתנה, ניכרה המקצועיות של הלהקה כגוף רוקד.
ההישגים המיוחדים בתכנית הזאת, ובכוריאוגרפיה הזאת, בלטו בתוך תפאורה יפה של במבי פרידמן, עם תאורה יפה של שי יהודאי, שחיברה בין גווני הבמה לגווני התלבושות המצוינות, אלה שעוצבו לנשים על ידי אלנה קומנדטור, ואלה שסבטלנה וישטליוק עיצבה לגברים.
כרמן - בלט נס ציונה (צילום: אורי נבו)
סולנים באיכות מרשימה
בעיקר הישגיו של לזר היו בעיצוב הדמויות הראשיות כרמן, דון חוזה, הטוראדור ומיכאלה, אך גם הרחבה יפה של תפקיד מפקד המשטרה זוניגה, ושל אחד מחברי כנופיית המבריחים שכרמן מביאה אליה את אהובה. העיצוב התפקודי והכוריאוגרפי של אלה הטעין את היצירה בדרמה, וככל שהעלילה התקדמה אל סיומה גברה התחושה של הטרגדיה של כרמן.
את הרעיונות היפים, את העיצוב המובהק בתנועה, מימשו סולני הלהקה בלהט ובאיכות ביצוע מרשימה. מריה סלקטור הייתה כרמן חושנית, חתולית, וכפי שהוגדרה בשם היצירה, ואולי בעיקר, אישה אבודה. היא הייתה מפתה, אך כל מבע של היכולת הזאת נסמך מיד אל אובדן העניין, ואובדן הדרך. כסולנית ובדואטים היא הבליטה יפה את השבריריות שלה, ואת הגורל הברור לה גם בשלבים הראשונים.
יגור מנשיקוב היה דון חוזה קלאסי בפגיעותו נוכח הפיתוי האורב לו בדמותה של כרמן, בקנאתו, ובנחישותו שלא לוותר עליה. הדגש הטבעי על יכולותיו הקלאסיות של מנשיקוב שירת מצוין את הדמות ויצר מתח יפה בתחרות על כרמן מול הגבריות המסיבית והתנועה הפלמנקאית כמעט של מיכאל שניידר המצוין כאסקמיו, הטוראדור שבתנועתו המוצהרת בא לכבוש אישה כמו בזירת השוורים.
יופי תנועתי מיוחד הביאה לבמה רונה לרנר כמיכאלה, והניסיון שצברה בבלט מיאמי סיטי ובלהקת "פרסקו" שלנו, ניכר היטב בעיצובה של הדמות בנשיות שונה, אף כי גם היא כאישה אבודה. כמוה גם דניאל אוסטפלד שהביא גבריות מעניינת לתפקיד מפקד המשטרה זוניגה, וכך גם ג׳וזף איטקן באחד מחברי כנופייתה של כרמן.
כרמן - בלט נס ציונה (צילום: אורי נבו)
מריימונדה אל תכניות מבטיחות
את הערב פתחה גרסה של הריקוד ההונגרי לעשרה רקדנים (Pas de Dix) מתוך הבלט "ריימונדה" בכוראוגרפיה המקורית של מריוס פטיפה שאלי לזר העמיד על פי גרסה מאוחרת של פול סאטרלנד. היצירה, למוזיקה של אלכסנדר גלזונוב, עם תלבושות של פול מקריי ותאורה של שי יהודאי.
הבחירה בריקוד ההונגרי נועדה להפגין את יכולתם הטכנית והאמנותית של עשרת רקדני הלהקה, ושליטתם, כחמישה זוגות, במתווי התנועה המוחצנים של הבלט הקלאסי. לטעמי אפשר לוותר על ההקדמה הזאת ל"כרמן", אך הרקדנים והרקדניות הראו מה הושג עד כה בעבודתם, ובעיקר יגור מנשיקוב ואנה קנון כזוג הסולני בקבוצה.
ריימונדה (צילום: אורי נבו)
לסיכום, בלט נס-ציונה ניצב חזק על בימת המחול הקלאסי, והתכניות הצפויות בעונה הבאה מבטיחות עניין לצופים ואתגר אמנותי לאלי לזר ולרקדנים.