|
|
|
 איכות המחזה תובעת גם איכות מירבית של הצגה ואותה מיטיב להפיק בהבימרתף-ברטונוב הבמאי נועם שמואל, שהתקין את הנוסח שלה, והשכיל לעצב את המשחק בה בסממנים חיצוניים המתחברים לרחשים הפנימיים באמצעות הדיאלוג, הנע בין הטעון מאוד לרגוע, כמעט סתמי, בין המתוחכם לבין השגרתי. את תפקידו של אדי חי גיל פרנק במשחק מרשים, האנושי ביותר בסדרת תפקידיו האחרונים. זה אינו פשוט לשחק כך ובמלוא העוצמה, של לחישה או של התפרצות, ושל בכי עצור, באולם שבו השחקן חשוף כל כך, ופרנק עושה זאת בטבעיות, כמי שהתפקיד נכתב עבורו."
|
|
|
|
|
ארבעה שחקנים משובחים לוכדים את הלב במחזה אינטימי וכואב של סם שפרד
דיאלוג ענייני ושורט
אפשר לתהות, להתפלא ולשאול איך זה קורה שמחזה משובח כמו ״מוטרפים מאהבה״ של סם שפרד מצליח להישאר 30 שנה ויותר מחוץ לתחומי התיאטרון הישראלי הרפרטוארי. והרי שפרד איננו קוטל קנים, והמחזות שלו מתחילת שנות השמונים נחשבים למיטב הדרמה האמריקאית של הרבע האחרון של המאה העשרים, ושמו מצטרף לרשימת עמודי התווך שלה.
עלילת המחזה מפגישה במוטל דרכים אי-שם במדבר האמריקאי את אדי ומאיי, זוג אוהבים עוד מימי בית הספר התיכון. מיי, מתברר, הרחיקה עצמה מאדי שהתמכר לאלכוהול, לאלימות, ולבגידות. היא מחפשת התחלות חדשות לחיים בלעדיו, מתמקמת במוטל כטבחית ואפילו מתחילה קשר עם צעיר מקומי. אבל אדי מוצא אותה ומנסה לשכנע אותה, כשהיא מתנדנדת בין רגשותיה, לבוא עמו אל ״עתיד מיושב ומבטיח״.
אבל למחזה של שפרד יש עוד עלילה שנראית כסיפור מסגרת וגם כחשבון נפש של אדי ומאיי על העבר, באמצעות דמותו של איש זקן ובודד היושב בצד, מתבונן במתרחש בין אדי ומיי, מהרהר על מה שהצליח לכאורה להרוס במהלך חייו השערורייתיים. האיש הזה, אב-טיפוס של דמויות האבות שסם שפרד שב אליהם במחזותיו, והוא מתערב בעלילה, עוצר אותה, לכאורה מתדיין עם אדי או עם מיי, חושף עבר אפל משותף לשלושתם, משגר את השניים, כל אחד לדרכו, ונותר בודד.
מעלתו המיוחדת של המחזה היא במרקם הדיאלוגי שלו, ענייני, יבש ושורט, נטול הומור עד לתמונה שבה מגיע מרטין, הצעיר שמיי מנסה למצוא בו מענה וסיוע למחיקת נוכחותו המעיקה של אדי במחשבותיה ובלבה. הגאונות של שפרד היא בכך שבאמצעות הנוכחות הזרה הזאת של מרטין מצליחים מיי, אדי והזקן לפתוח את מה שהיה נצור וכואב, ולהשתחרר כל אחד לדרכו.
מוטרפים מאהבה (צילום: יח"צ)
בימוי ומשחק משובחים
איכות המחזה תובעת גם איכות מירבית של הצגה ואותה מיטיב להפיק בהבימרתף-ברטונוב הבמאי נועם שמואל, שהתקין את הנוסח שלה, והשכיל לעצב את המשחק בה בסממנים חיצוניים המתחברים לרחשים הפנימיים באמצעות הדיאלוג, הנע בין הטעון מאוד לרגוע, כמעט סתמי, בין המתוחכם לבין השגרתי, בהדרכת שפה ודיבור מופתית של אסי אשד.
את תפקידו של אדי חי גיל פרנק במשחק מרשים, האנושי ביותר בסדרת תפקידיו האחרונים. זה אינו פשוט לשחק כך ובמלוא העוצמה, של לחישה או של התפרצות, ושל בכי עצור, באולם שבו השחקן חשוף כל כך, ופרנק עושה זאת בטבעיות, כמי שהתפקיד נכתב עבורו.
לצדו, כנגדו ועמו ליאת אקטע שמיטיבה לעצב את הפחד מאדי, את המשיכה אליו, ובמיוחד את התודעה כי הזיווג הזה לא נועד להתקיים. פולי רשף מצוין כזקן היושב על כורסא במעלה האולם, ועודד אהרליך, כמרטין המחזר התמהוני, משלים מצוין את הצוות במשחק מעובד לפרטיו.
הבמה עוצבה על ידי ניב מנור, בפשטות של אביזרים, שיוצרים את תמונת מלון הדרכים מיד נכנסת לפעולה התאורה המצוינת של מאיר אלון. את תחושת הזמן והמקום האמריקאיים מדגישות התלבושות האופייניות לדמויות בעיצוב של אביה בש. על פסקול המוזיקה אחראי אייל וייס, והתנועה הנרמזת עוצבה על ידי שרון גל.
בסיכום, ״מוטרפים מאהבה״ היא הצגה מרתקת שערכיה הכתובים זוכים בבימוי ובמשחק משובחים.
16/06/2016
:תאריך יצירה
|