קולות מתוך הפריפריה

דווקא בימים האלה כאשר העין מופנית שוב לעבר פרשת היעלמם של מאות מילדי תימן, ובאיחור של ארבע שנים מצאתי את ההזדמנות להגיע לתיאטרון יפו כדי לראות את המופע ״פרחה שם יפה״, שנוצר בשיתוף פעולה מעניין בין הבמאית חנה ואזנה-גרינולד והסטודנטית (אז) סלי ארקדש שחקרה את נושא מעמד הנשים מעדות המזרח מבעד לשירתם של משוררים בני העדות האלה.

ככל שהעמיקו התגלתה להן תמונה חברתית אנושית שתוארה בעוצמה בשירה ענפה ומגוונת, חדשה וקודמת. מתוך המבחר הנרחב הן שלפו את השירים של משוררות כוויקי שירן, יעל צדוק, מירי בן שמחון, אשתר קנקה שקלים, יודית שחר, מירה חברוני וסיגלית בנאי. את השירה האישית שלהן העצימו בשירתם המשוררים ארז ביטון, חתן פרס ישראל השנה, סמי שלום שטרית, אלמוג בהר ונפתלי שם טוב.

את המבחר הראשוני ואת השירים שנוספו תוך כדי תהליך הדרמטורגיה, ערכו השתיים ל״סיפור״ נטול עלילה במשמעות הדרמטית הרגילה, אך כזאת המתקיימת-מצטברת מבעד לתמונות והחוויות שבוקעות באמצעות בתי שיר ושורות מהודקות, במילים שנקלו אחת אחת ונבחרו כביטוי הנכון של קולות מתוך הפריפריה החברתית.

שירי הפרחה של צדוק, שטרית ובהר פותחים את המופע, ובהמשך עובדה הגשת השירים של שירן, שם טוב, בנאי, שקלים, שחר ובן שמחון לדיאלוגים וקטעי מונולוגים קצרים ולקראת סיום שב העיבוד אל המבנה המקורי הפיוטי של שיריהם של ביטון, שירן, שקלים ובן שמחון. כתוצאה מכך המופע השלם הפך לפואמה מורכבת של תמונת הנשים המורכבת מקיפוח, אפליה, דיכוי וקינה על עלבונן והשפלתן. 


פרחה שם יפה (צילום: דוד קפלן)

תיאטרון בתפקידו החברתי

את המופע והדמויות המספרות או אלה שמספרים עליהן מבצעות-חיות שלוש שחקניות (במהלך ארבע השנים נקבצו למופע שבע שחקניות בנות עדות המזרח שמאיישות לסירוגין את התפקידים). בהצגה שראיתי היו אלה סלי ארקדש, שאחרי המופע סיפרה כי היא ממוצא תורכי, עירית סופרן, שדיברה על המוצא הפרסי, וזיטה זינגר, שמוצאה קווקזי והצטרפה לקבוצה אחרי שראתה את המופע.

שלושתן מצוינות בהזדהות המלאה עם הטקסטים עשירי המבע, והבימוי של ואזנה-גרינולד מעצב ברגישות את הפרטי-אנושי של כל אחת מהן כשהן עוברות מתחת אוטובוס אל מתפרה, למטבח או למפעל. בכל שלב ובכל תמונה הן גילמו בבהירות וברגישות את הדמויות, הישירות או המסופרות.

את המכלול הבימתי עיצבה הבמאית בסיוע תפאורה, תלבושות ואביזרים של יאנה צינקובסקי, מוזיקה של איתי מאירי שקיבץ להיטים ישראלים ״מלכדים״. אני אטדגי עיבה את התאורה ותומר צירקלביץ יעץ בתחום התנועה.

פרחה שם יפה (צילום: אני אטדגי)

בסופה של שעת המופע המשיכו שלוש השחקניות לשבת על הבמה לשיחה עם הקהל. הפרוזה של השאלות, ההערות והתשובות, שנמשכה כארבעים דקות, הוסיפה שכבות, לעתים גם מפתיעות, למה שנחווה כהצגה מרתקת, והתוצאה היא ערב שבו התיאטרון חוזר אל תפקידו החברתי.