פסטיבלים - אגדות מיערות וינה

תלמידי יורם לוינשטיין נסחפים היטב במערבולת של המחזאי האוסטרי האנטי-נאצי

סיפור של תקופה

אדן פון הורבאט הוא אחד המחזאים החשובים בשפה הגרמנית שפעלו לפני מלחמת העולם השניה, ואחד המתנגדים הבולטים לנאציזם ביצירות שכתב, ואף ידע לצאת מברלין בזמן, חזר לווינה, ונמלט ממנה לפריז מיד אחרי האנשלוס - הסיפוח של אוסטריה לגרמניה בתחילת 1938. אבל צחוקו המר של הגורל תפס אותו שם כעבור שלושה חודשים, כאשר במהלך סופת רעמים נפגע ומת מעץ שנפל עליו בשאנז אליזה.

״אגדות מיערות וינה״ הוא אחד ממחזותיו הפופולריים של פון הורבאט מאז שהוצג ב-1931 ואף זיכה אותו בפרס קלייסט היוקרתי. המחזה שהוגדר על ידו כ״מחזה עממי״ שאב את שמו מהוואלס הידוע של יוהן שטראוס הבן, והוא מתרחש במשולש הנופים המרהיבים של וינה, עמק וואכאו על גדת הדנובה ויוזפשטאדט. עלילתו בתמצית היא סיפורה של תקופה שלא התאוששה מהמשבר הכלכלי העמוק, והחלה לראות את ניצניו של פרי הבאושים שצימח.

במרכז המחזה ניצבת מריאן, צעירה בתו של קוסם, בעל חנות המאורסת לקצב הצעיר אוסקר, אך נופלת קרבן לחיזוריו של אלפרד, צעיר מושחת החי על כספי נשים מאוהבות, ובעיקר של סבתו, ובעצמו נופל ברשת של הימורים וחיים טובים. את הילד שנולד להם מפקיד אלפרד אצל אמו וסבתו, בעוד מריאן נגררת מטה אל ביבי המציאות האכזרית של ווינה. נשמות תועות אחרות המעורבות בעלילתם כוללות את ואלרי, האלמנה המפתה גברים צעירים כאלפרד או הנאצי המתעורר אריך.

אך בעיקר, ומבעד לסיפורי האהבות - של אוסקר, או של מריאן, וגם אלה של ואלרי, אלפרד ואריך - בוקע סיפור התקופה שעדיין לא התאוששה והשתקמה מתוצאותיה המרות של מלחמת העולם הראשונה וכבר היא שופעת במדמנה שמפרה חלומות שעד מהרה יהפכו לסיוט הנאצי שפרץ ממרתפי הבירה במינכן.

אגדות מיערות וינה (צילום: רדי רובינשטיין)

הצגה שוטפת ויפה

״אגדות מיערות וינה״ עולה עתה בסטודיו של יורם לוינשטיין בבימויה של איה קפלן ובעיבוד ותרגום של דפנה זילברג שאף העלתה אותו לפני כמה שנים בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. תחת ניהולה האמנותי של לילך סגל בנתה קפלן הצגה שוטפת העוברת יפה בין התקוות של הדור הצעיר לגסיסת הנהנתנות של החברה.

יהודית אהרון עיצבה תלבושות תקופתיות טובות ותפאורה מופשטת - רצפה לבנה וקיר אחד לבן בעל שלוש דלתות המשרתות את ההתרחשויות ומייצגות את מיקומיהן. על הקירות השחורים בשני צידי הבמה היא תלתה קרנות צבאים. רמז לעונת הציד שהייתה או אולי לזו שתתחיל בקרוב. אודי ברנר היטיב לעטר במוזיקה הנוסטלגית, אמיר קסטרו האיר וצבע את החלל הלבן, ועמית זמיר עיצב רגעי-תנועה.

אך בעיקר, איה קפלן גייסה את מיטב כשרונותיהם של 15 השחקנים הצעירים המסיימים את לימודיהם, וארבע הרקדניות שעוד נותרה להם שנת הלימודים הבאה, והפיקה רגעי משחק מצוינים, בעיקר של ג׳ייד דייכס וויקס שעוברת במשחקה הממוקד כמריאן את התחנות השונות של נפילתה ותחייתה, הדס פדר הנשית והאנרגטית כואלרי התומכת ונכנעת, רוני אוחנה הבוטה כסבתא הממזרית והמרשעת ויעל פולמן הרכה והמסורה כאמו של אלפרד.

בתפקיד הזה שולט טום מרסייה המשלב יפה גוונים של תמימות שירש מאמו ורשעות-נחרצות שירש מסבתו. אבי סרוסי מעצב בזהירות את אוסקר, הארוס הנבגד, והוא פורץ ומרגש בשלבים האחרונים כשאהבתו למריאן נקראת למבחן. דניאל דמידוב מעצב יפה את היהירות הנערית והשחצנות הנאצית של אריך. ישראל קנייבסקי משעשע ואחר כך מרגש כאביה של מריאן ואוריה חייק מצוין בעיצוב ידיד המשפחה המתאמץ לפייס בין מריאן לאביה.

את המצבים והאיפיונים השונים של העלילה משלימים היטב לישי זטלאווי (תלמיד שנה ב׳), אביב פנקס, גילי בורר, שרי שימחוב, אוראל איזיקל וסתיו בניה, אף היא תלמידת שנה ב׳, וארבע הרקדניות דנית לנדסברג, אנה צוקרמן, יהב מרום וטובית סמז׳.

אגדות מיערות וינה (צילום: רדי רובינשטיין)

אגדות מיערות וינה (צילום: רדי רובינשטיין)

בסיכומה הצגת ״אגדות מיערות וינה״ היא הזדמנות טובה להתוודע מחדש למחזאי האוסטרי פון הובארט, וליהנות מהכשרונות המבטיחים של תלמידי הסטודיו.