משחק תוסס וקטעי וידיאו מוצלחים מנסים לעשות להצגה בהבימה את מה שפדרו אלמודובר בעצמו לא עשה לסיפור קצר מפרי עטו.
השם אלמודובר אינו הופך קש לזהב
"פאטי דיפוזיה" הוא סיפור שכתב במאי הקולנוע הספרדי פדרו אלמודובר, שהתפרסם בספרד בעיתון "לה לונה" וב-1991 נדפס בקובץ מאמרים ורשימות (שתורגם לעברית על ידי ליה נירגד והופיע ב-2002 בהוצאת בבל).
הסיפור מתאר כוכבת סרטים פורנוגרפיים שמקבלת, בין השאר, טור בעיתון שבו היא חושפת פכים ממקצועה, מחוויותיה בחיי הלילה והסמים. בעיבוד של הבמאית דליה שימקו והשחקנית ליאת אקטע הופך הסיפור למחזה-תסריט והטור הפופולרי בעיתון הופך לתכנית ריאליטי בטלוויזיה, שפאטי דיפוזיה משיגה בה אחוזי צפייה מכובדים.
החוויות שפאטי מתארת בהצגה – המתנהלת כשידור באולפן עם קהל - כוללות תיאורים מילוליים בוטים של מעשים והדגמות של מפגשים מהסוג המיני המזדמן והמממן. זאת הבשורה שפאטי מביאה לצופים מהרחוב ומהתעשייה הפורנוגרפית. למרות זאת, אין במחזה הרבה דמויות, שש, למען הדיוק, ששלוש מהן מופיעות בסרטוני וידיאו המשתלבים בתכנית הטלוויזיה של פאטי.
ליאת אקטע ודליה שימקו ממשיכות את שיתוף הפעולה המוצלח ביניהן שהחל ב-"קשר דם" בתיאטרון תמונע, וגם כאן מתאפשר לאקטע לחשוף את מרבית כשרונה כשחקנית.
ואולם, השם אלמודובר איננו הופך קש לזהב, והעיבוד של הסיפור אינו יוצר דרמה רצינית, בסגנון של הבמאי הספרדי. זאת משום שהסיפור הזה איננו אלא קוריוז, קטן מאוד, מסוג עלילות משנה של דמויות משנה הצצות בסרטים מהוליווד עד למדריד או לנווה אילן.
ריאליזם נושך של השוליים
ועם זאת, שימקו יודעת לביים וההצגה שלה קולחת בקלילות, מדודה ומתפתחת בהדרגה מהשואו הטלוויזיוני הנוצץ אל האינטימיות הכואבת של מי שאורות האולפן לא יכלו להביא לה את הסם האמיתי שהיא זקוקה לו – האהבה.
כמוה גם ליאת אקטע שנותנת קונצרט בתפקיד פאטי, כשהיא משוחררת מעכבות במשחקה ומשגרת את הטקסטים הבוטים ביותר במינון שכולל תעוזה, התבוננות משועשעת, וכמה כדורי הרגעה למי שבכל זאת מזדעזע לשמע מילים כמו זיון, ירידה, גמירה וכו`. אקטע משמיעה אותם בטבעיות, אך גם בפרובוקטיביות מכוונת, ובפנייה ישירה אל הקהל.
ברגעי הפחד, כשאהבה חומקת לה בין האצבעות אקטע מתרככת מאוד, ונוגעת ללב בלי ללחוץ יותר מדי על הורמון ההזדהות. זה טוב מאוד, כי בסופו של דבר פאטי דיפוזיה איננה אלא מי שהיא, דמות קטנה, שחדרה מהשוליים למרכז לפרק זמן קצר וקצוב מאוד. מחר תבוא אחרת.
סמי הורי, בהופעת בכורה כשחקן תיאטרון, מגלם שלוש דמויות שונות ומגוונות, והוא עושה את זה בפשטות, בביטחון, ועם מנת הומור טובה. הורי גם מוותר על מוחצנות המשחק הטלנובלי, כשהוא מגלם את הגדול בשלושת תפקידיו, נהג מונית שעתה זה נשבר לבו מאהבה שבאה אל קיצה, וחרף רצונו הטוב אינו מוצא בפאטי את המענה לחסר שנוצר בו. בתפקיד הזה מעצב הורי דמות מסקרנת מאוד, שאולי בסיפור הבא שלו ייתן לו אלמודובר לככב בסרט.
בקטעי הווידיאו שבוימו היטב על ידי דליה שימקו, אריק לובצקי ומתי הררי משתתפים קובי שטמברג ועופר עין-גל וגם סמי הורי, וכולם עושים את תפקידיהם במיומנות קולנועית ברורה. בנוסף על כך מוקרן ריאיון שפאטי מעניקה לשדר טלוויזיה פופולרי, ש"מגולם" על ידי אברי גלעד הרציני בהופעת אורח משעשעת.
דיתי אופק עיצבה את התפאורה שללא הכבדות ועיכובים – ובעזרת התאורה של מאיר אלון – הופכת מאולפן טלוויזיה למונית, ומשם לסלון בביתה של פאטי, או לקרן רחוב. אופק גם עיצבה את התלבושות המצוינות שליאת אקטע מחליפה בזו אחר זו. ניר אוורבוך עיצב את המוזיקה המלווה את ההצגה מתרועות של קדימון טלוויזיוני ועד עצבות של רומנטיקה בפרוטה (ובלי ירח).
כהצגה "פאטי דיפוזיה" נעה על הקו הדק של ריאליזם נושך, ומציעה מבט משועשע שמלטף בחום ובטוב לב את השוליים האנושיים.
לפרטים נוספים
25/01/2006
:תאריך יצירה
|