המחזמר האמריקני על פי דיימון ראניון ובעיקר השירים של פרנק לסר בביצוע אנגלי מצוין
טקסטים שנונים ולחנים צולפים
"ברנשים וחתיכות" שעלה על בימות ברודווי ב-1950 הוא אחד מאבני היסוד של המחזמר האמריקני, והרצתו הראשונה בברודוויי נמשכה 1200 הופעות, ובלונדון 555 הופעות. אך עד מהרה קמו עליו יורשיו שהדיחו את יוקרתו לשוליים, ואולי היה נותר שם אלמלא סרט הקולנוע עם מרלון ברנדו ופרנק סינטרה, והפקות חוזרות בינוניות בברודוויי ואחת מוצלחת במיוחד שעלתה בתיאטרון הלאומי האנגלי ב-1982 ונותרה עלי במות ארבע שנים רצופות.
מאז חודשו הפקות בברודווי ובלונדון, והנה המחזמר המקסים הזה והשירים הנהדרים של פרנק לסר שב אל במות הווסט אנד, וחוזר לחיות ושוב בהפקה אנגלית, שנולדה בפסטיבל צ׳יצ׳סטר בדרום אנגליה בסוף 2015, המשיכה בלונדון ועם להקה מקבילה יצאה לסיבוב הופעות בערי בריטניה ובעולם. בארץ הועלה המחזמר פעמיים, בתיאטרון חיפה ב-1991 ובבית ליסין ב-2006.
ברנשים וחתיכות (יח"צ)
המחזה נכתב על ידי ג׳ו סטרלינג ואייב בורוז על בסיס סיפוריו ודמויותיו של דיימון ראניון והסיפור המרכזי בעלילה הוא זה של נייתן דטרויט, מאכער של הימורים ניידים, שכבר 14 שנים מאורס למיס אדלייד, פרפורמרית של מועדוני לילה טוב וחלומות מדהימים. הוא תמיד מוצא דרך להתחמק מהבטחותיו להתחתן והיא כבר מכרה לאמא שלה שהם נשואים, שנולדו להם חמישה ילדים והשישי בדרך.
במקביל מתפתח סיפור אהבה מפתיע בין סקיי מסטרסון, מהמר אלגנטי ובקי מאוד בתנ"ך, לבין שרה בראון, סמלת בחיל הישועה שמבקשת להציל נפשות תועות וחוטאות. הימורים, מוסר, כסף, אהבה, והרבה שקרים קטנים סוללים את הדרך אל הסוף האמריקני הטוב.
גם אם פה ושם יש הרבה מלל, אלה הם השירים הנפלאים והמוזיקה האמריקנית (והקובנית בסוף המערכה הראשונה) שפרנק לסר מיזג בה טקסטים שנונים עם לחנים צולפים. ההיכרות של לסר עם מסורות מוזיקליות הביאו בין השאר לכך שהפזמונים משתלבים בדיאלוג ולא בהצנחה, ובהקדמות המזכירות את מסורת האריות האופראיות.
מופע מרהיב חזותי-מוזיקלי
את ההפקה האורחת העולה עתה במשכן האופרה ביים גורדון גרינברג יחד עם הכוריאוגרפים קרלוס אקוסטה ואנדור רייט. הם עשו מופע מרהיב בתמונות כמו ביקור בהוואנה או הימורים בתעלות התת קרקעיות של מנהטן, ותמונת התפילה המשותפת של מהמרים וגנגסטרים ומיסיונריות של צבא הישע.
התזמורת הקטנה של קלידים, בס, וכלי נשיפה מעץ וממתכת הייתה מעצמה מוזיקלית בפני עצמה עם עיבודים ותזמורים מרהיבים. כמו המוזיקה שהניעה את ההפקה כך גם העיצוב החזותי - תפאורה, תאורה ותלבושות תקופתיות בעיצובים נוסטלגיים לשנות הארבעים-חמישים.
תרומה חשובה להנאה מההפקה הזאת יש לתרגום המענג של דורי פרנס, שנוצר לפני עשור שנים להצגה בבית ליסין, והותקן עתה לכתוביות. פרנס הוא ״כפיל ישראלי״ של לסר, כמוזיקאי מדליק וכבעל שליטה מופלאה בעברית. המוזיקליות של העברית שהעניק לשירים היא אולי האזכור המובהק לשפה הראניונית המקורית.
ברנשים וחתיכות (יח"צ)
ואחרונים חביבים באמת הם כל חברי הלהקה הגדולה - רקדנים, זמרים, שחקנים שתקתקו את תפקידיהם בהתלהבות ובהנאה שכבשה את הקהל. ובעיקר היו אלה לוסי אן אדוק העסיסית, מצחיקה ונוגעת ללב כאדלייד, ושיבון האריסון, שמתחילה בעדינות כשרה בראון המיסיונרית, וממשיכה כפצצת אנרגיה בהוואנה, וגם מתאהבת נהדר.
אוליבר תומפסט שופע קסם וממזריות כסקיי השרמנטי וסיימון ליפקין המצוין כנייתן דטרויט שרוצה אבל מפחד, אוהב את ארוסתו אבל גם את ההימורים המפרנסים אותו. וצמד גונבי ההצגות בנוסח הקומדיאנטים האנגלים המסורתיים ג׳ק אדוארדס כמשו-משו ג׳ונסון ומרק סנגסטר כבני דאונטאון.
ולסיכום המלצתי המלאה: לכו, תיהנו ויש סיכוי טוב שתתאהבו בברנשים ובחתיכות האלה של דיימון ראניון ופרנק לסר.