פסטיבלים - מוריס בז׳אר 2016

ביקורה החוזר והמבורך של להקת המחול הידועה מחזק את היוקרה של בז׳אר. לראות ולזכור

השיא של הבולרו

20 שנה ויותר עברו מאז ביקורה הקודם של הלהקה מלוזאן והרעננות שלה ושל היצירות שהעלתה אמש - שלוש של מוריס בז׳אר, ואחת של ג׳יל רומן, ממשיכו בניהול הלהקה - נותרה כבעבר, מלהיבה כבראשית, ומקורית בייחודה. מי שיזכה ויראה יוכל לספר על כך לדורות הבאים.

את הסיכום הישיר הזה מכתיבה בעיקר היצירה שחתמה את הערב ״בולרו״ שבז׳אר יצר ב-1961למוזיקה של מוריס רוול, הנודעת בייחודה המלודי-ריתמי. 17 דקות שמתחילות בתיפוף חרישי ברקע לנעימה בחליל סולו שתחזור על עצמה ובכל שלב יחברו לנגינתה כלי אחר כלי, עד להרכב המלא של התזמורת, ובכל שלב תוגבר עוצמת הנגינה עד ל״עוצמה האפשרית״.

בז׳אר הבין את הדרך המתזמרת של רוול, ויצר עמה מהלך אירוטי של פיתוי מתגרה, בתנועה מדודה מתעצמת כמו המוזיקה, של רקדנית אחת - או רקדן יחיד - על בימת-שולחן עגולה, אדומה, מוקפת בכ-50 גברים, הצופים בה ואט אט הגירוי גובר ובזה אחר זה הם מתחילים לסגור עליה מבחוץ פנימה, עד השיא הדרמטי המדהים.

את הבולרו בז'אר ייעד מלכתחילה לרקדנית סולנית מוקפת בלהקה גדולה של רקדניות על כסאות שלאט לאט מצטרפות לריקוד וסוגרות על הסולנית. עם השנים בוצעה היצירה על ידי סולניות רבות בהם סילבי גיים, גרציה גלנטה, מאיה פליסצקייה ועוד.

אבל תהילתה של היצירה גברה כאשר בסוף שנות ה-70 בז׳אר החליט שאת תפקיד הסולו יבצע הרקדן הארגנטינאי חורחה דון, שהיה סולן להקתו הקודמת של בז'אר. בהמשך גם החליף את להקת הבנות בלהקת בנים ואף קבע כי במסעותיה בארצות העולם יצטרפו אליהם 20 רקדנים מקומיים.

אמש רקדה את הסולו אליזבת רוס הנפלאה, בתנועה מדודה ומדויקת שהלכה והתפתחה עד שנפתחה כמו פרח-תשוקה מסעיר, זרועותיה וכפות ידיה כאתי חפירה מבקעות את החומה הסוגרת עליה, מזמינות את הניצבים בחוץ לפרוץ פנימה. הערב יופיע ז׳וליין פאברו בתפקיד הסולו.

בלט-בזאר-02.jpg

בלט מוריס בז'אר (יח"צ)

מערכה ראשונה - פיאף ובהקטי III

את מופע התכנית הראשונה בביקורה הנוכחי של להקת בז׳אר פתחה היצירה המרגשת של ״פיאף״, מחווה גברית מאוד ל״אנקור הקטן״ עם הקול הגדול, אשר כתיאורו של בז׳אר הוא ״קול כביר, חובק כל, נצחי, מעבר לזמן ולגבולות. האם ישנה רקדנית או שחקנית שיכולה לגלם את פיאף? כל כולה אהבה, נוכחות נערצת ומייסרת.״

ואכן פיאף איננה מגולמת על ידי רקדנית ביצירה הזאת, שבכורתה הייתה בטוקיו ב-1988, אלא בסדרת תמונות שלה ברקע; באמצעות קולה - בשירים כמו ״מילות אהבה״, ״האקורדיוניסט״, ״הידד לליצן״, ״אתה יודע שאתה איפה״, ״לא, אינני מתחרטת״ וגם הקלטה שלה במונודרמה ״היפהפה האדיש״ מאת ז׳אן קוקטו;

ובכוריאוגרפיה מרתקת, ללהקה של 17 בנים, כהגדרתו, והסולנים שעמם בז׳אר בונה את עולם הגברים שפיאף, כהגדרתו, ״גילתה אותם, אהבה אותם, ילדה אותם. הגברים היו הכח שלה, השמחה שלה, הנצחיות שלה. הם נוצרו על ידה וחיו הודות לה והכל הפך להיות פיאף לעד”.

כבר ביצירה הזאת וגם ב״בהאקטי III״ המקסימה שבאה אחריה, ניכרים העקבות הברורים של שפת התנועה המדויקת של בז׳אר ב״בולרו״. תנועת הזרועות, השבירה הזוויתית שלהן וגם של הרגליים, התנופות והחיבורים או הניתוקים. הכל מדויק, מרהיב ביכולת לבטא רעיון, רגש או מצב.

בין הסולנים ב״פיאף״ בלט הרקדן פאבריס גאלאראג, שבהמשך הערב היה גם הסולן, יחד עם קתרינה שלקינה, ב״בהקטי III״, כאל ההודי שיווה ואשתו שאקטי. הם לכדו את הרוח ההודית המיוחדת שבז׳אר היטיב לעצב לצלילי מוזיקה מסורתית, כשהם מוקפים בקבוצה של ששה כוהנים מתפללים. כל אחד מהם נע באותה דבקות מיוחדת, וכזוג הם יצרו אחדות מרתקת בתנועה האותנטית לכאורה דח הדמויות ההיסטוריות.

בלט-בזאר-01.jpg

בלט מוריס בז'אר (יח"צ)

אנימה בלוז על אודרי הפבורן

את חלקו השני של הערב, לפני ה״בולרו״ פתחה היצירה ״אנימה בלוז״ שלא בז׳אר יצר אלא יורשו בניהול הלהקה, ג׳יל רומן. היצירה עלתה לראשונה לפני שלוש שנים והיא עלילתית, מורכבת, ומאתגרת. זו, כהגדרתו של רומן, "בלדת בלוז ארוכה, בהשראת עבודתו של הפסיכיאטר והמסאי השוויצרי קרל גוסטב יונג: "בתוך כל גבר קיימת אשה, ולאלמנט נשי זה אני קורא אנימה"

ההשראה המיידית ליצירה, והיא נוכחת על הבמה וכובשת אותה, היא זו של הרקדנית קתרינה שאלקינה, שהעניקה לרומן השראה ״בצלליתה המזכירה את השחקנית אודרי הפבורן, ועם קולה אותו ארגנו למוזיקה המקורית של תיירי הוכשטטר וג'יי בי מאייר. ההשראה הזו הובילה אותי לכל אורכו של הפרויקט".

ואכן, בצעדים קטנים, שאלקינה מגלמת ברגישות פגועה דמות המחפשת מוצא, להציל את חייה, ומזכירה דמויות שהפבורן גילמה בסרטים כמו ROMAN HOLIDAYS, FUNNY FACE ובמיוחד ״BREAKFAST AT TIFFANY’S״ ו״סיפורה של נזירה״. שאלקינה, במעיל גשם ועם משקפי שמש, בתסרוקת המוכרת מהסרטים, חיה את התפקיד המורכב של החמצת האהבה, במחיר של שליטה עצמית ועל הגברים סביבה.

זו יצירה ארוכה ותובעת ריכוז, שנבנית על מחול אישי, שבו הסולנית מקיימת דיאלוג עם חמישה זוגות ועם בן זוג יחיד שהיא מקפיאה אותו בהתחלה, ומשחררת אותו לצלילי הטנגו המוכר Sway with me, Dance with me שמקורו במקסיקו.

בסיכומה, התכנית הראשונה בביקור המבורך של בלט מוריס בז׳אר, מבהירה על מה ולמה נחרת שמו על לוח בהיכל התהילה של המחול: החיבור המרתק שיצר בין הבלט הקלאסי בשלב התמקדותו באופי התנועה, במקום בצורניות שלה, לבין המודרנה שביקשה לפתוח מרחבים חדשים שאליהם ינהר קהל חדש, צעיר, ומוכן להרפתקאות. לראות ולזכור.

בלט מוריס בז'אר (יח"צ)

תכנית א'- רכישת כרטיסים

תכנית ב'- רכישת כרטיסים